משחק ראשון ביורובאסקט זה תמיד אירוע מיוחד כי מדובר בפיסגה של הכדורסל האירופי. אמנם הנבחרת מגיעה אחרי שבעה הפסדים בשמונה משחקי אימון, עם קצת חוסר ביטחון - אבל גם הרוסים לא ממש הצליחו במשחקי ההכנה ומגיעים עם סגל חסר. החשיבות של משחק הפתיחה עצומה. ברגע שמנצחים ומתחילים ברגל (או יד) ימין, זה נותן פוש גדול של ביטחון ומבטל את העייפות - שהיא מרכיב חשוב באליפות שבה משחקים כמעט בכל יום.
מאוד חשוב שננצח את הרוסים בדברים הקטנים, אלה שלא רואים במספרים - כמו מלחמה, רצון וקרבות על כל כדור אבוד. יש לרוסים כמה וכמה יתרונות על הנבחרת שלנו, כשבראש ובראשונה האתלטיות והגודל כמובן. מדובר בסגל עם שחקנים מאוד פיזיים וגדולים, ויש להם את האפשרות להעמיד הרכבים שמאוד יקשו על הסגל של ארז אדלשטיין.
חמישייה שתכלול את רוסלאן פאטייב, סרגיי מוניה, אנדריי וורונצביץ', ויטאלי פרידזון ואנטון פונקראשוב יכולה להקשות עלינו במיוחד ברמת הקשיחות והמאסה, שם מאוד התקשנו בהכנה. נצטרך לחפות על כך בדברים שאמרתי קודם, כמו מלחמה ורצון. כמו כן, חשוב שנגד הפיזיות והגודל שלהם נעשה דברים טקטיים כמו לחץ על מגרש שלם או הגנות אזוריות שיסגרו את הצבע שלנו.
שחקנים עיקריים שנצטרך לשים לב אליהם הם כמובן פרידזון ומוניה, אך אני מציע לשים לב במיוחד לאנדריי וורונצביץ' (עמדה 4) שעשה עונה מדהימה ופרץ בצסק"א. בנוסף, פאטייב, שחקן עם יכולות מדהימות שכמה קבוצות NBA כבר עוקבות אחריו לשנים הבאות.
אבל לא הכל ורוד אצל היריבה. לרוסים יש נקודות תורפה, וממה שראיתי במשחקי ההכנה - שפת הגוף שלהם לא טובה ונראה שאין להם שום תשוקה ורצון לנצח ולהצליח. בכלל, מאז שבלאט לא מאמן את הנבחרת יש שם פחות רצון ופחות שחקנים שרוצים להגיע. דבר נוסף שחסר לרוסים זה גו-טו-גאי, מישהו ללכת אליו ברגעים הקשים שכלום לא הולך ובמשחקים צמודים זה דבר חשוב.
מבחינה טקטית, יש שני מפתחות עיקריים לניצחון - מעבר לדברים הקטנים שהם רצון ומלחמה. הראשון: לעשות הכל כדי לשלוט בריבאונד ההגנה. השני: לרוץ כמה שיותר למתפרצות ולסלים קלים, כי בהתקפה עומדת ראינו שאנחנו מתקשים.
לסיום, אני מאחל הצלחה לארז ולשחקנים ומאמין שיש לנו את כל הכלים להצליח ולעשות דברים גדולים באליפות.