שתי הקבוצות מגיעות במצב מנטלי שונה לצמד משחקי הגמר. מצד אחד, הפועל ירושלים שגילתה קרקע שמוטה מתחת לרגליה כשמכבי תל אביב הודחה בחצי הגמר וכעת היא פייבוריטית, ומנגד הפועל אילת שלא תכננה להגיע למעמד הזה, אך עכשיו אסור לה לחשוב שעשתה את שלה ולהסתפק בהגעה לגמר.
זה נכון שירושלים אחרי חופש ארוך בין המשחקים, אבל במעמד כזה לא הייתי משתמש בתירוצים של חלודה. המעמד כל כך מחייב, וזו לא קלישאה, כי לשני המועדונים זו הזדמנות להיסטוריה וזכייה ראשונה באליפות. ברמת העייפות, אין ספק שאילת עבדה הרבה יותר קשה – עם שתי סדרות של חמישה משחקים – כולל מול מכבי ת"א השבורה, ובגלל זה היא מקבלת לא מעט הערכה מכל ביצת הכדורסל. יש עייפות פיזית, ואולי אפילו עייפות מנטלית, אבל אסור לקבוצה של אריק שיבק להגיע בהרגשה של 'עשינו את שלנו'. אחרת, הניצחון על מכבי יישכח ויהיה רק עוד פינה בארכיון.
למרות שזה גמר, אני מאמין ששני המאמנים עושים בדיוק את אותה הכנה, כי זה כבר חלק משגרה של קבוצה. גם לפני משחק מול מכבי ת"א, וגם לפני משחק מול קבוצה מהלאומית - יש הרגלים, יש הכנה ברורה וזה מה שנותן שקט. שתי הקבוצות מרגישות שיש להן סיכוי, ולכן השחקנים יגיעו מפוקסים, במיוחד כשכמעט כולם בכושר טוב.
אם לנסות לפרוט לגורמים את יחסי הכוחות, נראה שעל הנייר ירושלים עולה על אילת כמעט בכל פרמטר. מדובר בקבוצה מנוסה, עם שחקנים שכבר היו ברמות הכי גבוהות שיש, באירופה ובעולם. אליהו והלפרין מביאים איתם המון שנות נסיון, בכל המסגרות, בארץ, בחו"ל ובנבחרות השונות – אבל זה לא נותן לירושלים את האפשרות לנוח על זרי הדפנה.
בקו הקדמי יש לפרנקו יתרון עם תומפסון, אליהו וסמית' מול יוטר, כדיר וכל שחקן שישחק מול דונטה בעמדה מספר 3. הוא כבר הוכיח שאין אף שחקן שיכול לעצור אותו כשהדברים הולכים לו כמו שצריך. המאצ'-אפ המעניין יהיה בין טיוואן מקי וקאליף ווייאט. סוג של קרב בין נסיון לכשרון. לטעמי מקי קשוח יותר, בשני צידי המגרש, וזה משהו שיכול לנצח את הסדרה. בכלל, בגלל היתרון של ירושלים בקו הקדמי, יהיה מעניין לראות איך הקו האחורי של אילת – עם ניסים, ווייאט וברקוביץ' יתמודד עם הקו האחורי של ירושלים, שכולל את הלפרין, טימור, מקי וברייסי רייט.
על הקווים לא צפוי יתרון מסויים לאריק שיבק או דני פרנקו. שני המאמנים מנוסים, עשו לא מעט בקריירה וזכו בתארים. מדובר באנשי כדורסל מהשורה הראשונה, שראויים להיות בגמר הפלייאוף, ובאופן אישי אשמח בשביל כל אחד מהם שיזכה באליפות.
ולסיום, אפיק נסים. השחקן הזה עשה קריירה מדהימה באירופה וזכה בתארים, אבל כדי להיכנס לפנתיאון של הכדורסל הישראלי, צריך לקחת תואר מקומי. הרגשתי את זה באופן אישי, כשתמיד שאלו אותי 'מה עם אליפות?מה עם גביע?'. הוא מודע לזה, אבל אני לא חושב שזה מלחיץ אותו, כי בכל מצב, גם במחק חסר משמעות וגם במשחק על תואר, אפיק שומר על קור הרוח ומגיע למשחק מרוכז ומפוקס.