אחרי עוד הפסד צפוי של הנבחרת שלנו, מגיעות אותן כותרות. אנחנו שומעים וגם מדברים כל כך הרבה על המגרעות שלנו - מנטלי, מקצועי, טקטי. הנה רשימה הרבה יותר ספציפית וממוקדת של הדברים שחסרים לנו. אפילו חסרים מאוד.
מהירות מחשבה
הכדורגל היום מבוסס על מהירות וזריזות. אם אתה לא רגיל לחשוב ולשחק מהר אתה בבעיה. אם אתה לא מתרגל את זה מגיל צעיר, לחשוב לפני קבלת הכדור, אתה מפתח פיגור של שנייה בכל פעולה. ברמה האירופית, יש לך פחות זמן לקבל החלטה ואז אתה נתקע, מאבד, מפספס סגירה. לא מעט מקרים כאלה ראינו גם מול נבחרת בוסנית לא מבריקה.
קצב משחק
קצב המשחק האירופי זינק בשנים האחרונות. קצב המשחק בישראל, במקרה הטוב, נשאר זהה – גם בצד ההתקפי וגם בהגנתי. כמה פעמים ראיתם אותנו מניעים כדור כשקצת לוחצים אותנו? כמה פעמים הצלחנו ללחוץ את היריב לפרקי זמן ממושכים וגם לחלץ כדורים? מה לעשות, כשאתה לא מתורגל בזה באופן קבוע, יש נפילות מתח ואתה מוותר לעצמך שנייה פה ושנייה שם. וכשאתה מוותר לעצמך, אתה משלם ביוקר. בסופו של דבר יש לנו הבלחות של כשרון אבל תמיד יש הרבה יותר טעויות.
טכניקה
טכניקה נרכשת זה לא להיות מסי. טכניקה אמיתית היא הרבה יותר אפורה ממה שנדמה לאותם ילדים שחולמים להיות מסי ולעבור שלושה שחקנים על המקום. טכניקה של שחקן אירופי היא פשוטה אבל קשה לביצוע. זה לתת פס חזק, לכיוון התנועה של השחקן, להשתלט על הכדור קרוב לרגל, לתת כדור ארוך מדויק תחת לחץ. בניון, רביבו, ברקוביץ' - את הכישרון שלהם אי אפשר ללמד. את שאר הדברים דווקא כן.
תנועה בלי כדור
היכולת לנוע בלי כדור ולפנות שטחים לשחקנים אחרים היא כמעט מילה גסה אצלנו. הקצב שאנחנו עובדים בלי הכדור במהלך המשחק הוא נמוך. זו גם הסיבה שערן זהבי, בית ספר לתנועה בלי כדור צוחק על הליגה שלנו, וברמה האירופית הרבה יותר מתקשה.
מחויבות למשחק
מתי ראיתם לאחרונה את הנבחרת שלנו משחקת באותו קצב, אותו ריכוז, אותה תוכנית משחק ואותה גישה ברצף של משחקים? כמעט כל שער שאנחנו כובשים או סופגים מוציא אותנו מאיזון. כמעט כל משחק מצוין מוציא אותנו מאיזון. כמעט תמיד שמזלזלים בנו אנחנו פתאום יודעים להגיב. הקהל, התקשורת, היריבה. הסרטים שרצים לנו בראש מכל דבר שקורה בדרך. אנחנו תלויים ביותר מדי דברים חיצונים בין משחקים וגם בתוך המשחק שמוציאים אותנו משיווי משקל. נבחרת או קבוצה חזקה היא כזו שממשיכה באותה הדרך,באותה גישה,באותו ריכוז גם אם יש תקלות בדרך, ותמיד יש תקלות.
אני כותב את זה מכיוון שזכיתי בקריירה לחוות את כל הצדדים של הכדורגל. מהפועל קריית אונו שם גדלתי ועד הליגה הספרדית הראשונה. ממשחקי נבחרת שהיו סולד-אאוט ומלאי תקווה ועד אותם משחקים קובעים שאכזבנו את האוהדים ואת עצמנו בדיוק כמו עכשיו. אני באמת מאמין שזו המראה של הכדורגל שלנו ואת הפער הזה לא גוטמן ולא מוריניו יסגרו. זה הרבה יותר שורשי ועמוק.