החתימו כרטיס: הגדולים ביותר שהגיעו לארץ

מלבד העובדה שאחרי הרבה שנים לישראל סיכוי ממשי להעפיל לטורניר גדול, חובבי הכדורגל בארץ יוכלו לצפות מקרוב השבוע בכמה מהכוכבים הנוצצים ביותר בעולם נכון להיום. אם זה גארת' בייל וארון ראמזי שיגיעו לסמי עופר עם נבחרת וויילס או אדן הזאר, טיבו קורטואה וקווין דה ברויין מבלגיה. רגע לפני שהם נוחתים, חשבנו שנחמד יהיה להיזכר בעשרת השחקנים הגדולים ביותר (לדעתנו כמובן) שהגיעו לפה למשחק רשמי עם נבחרתם (וכמה חבל שמראדונה לא מתאים לקטגוריה הזו).

10. קרלוס ואלדרמה (קולומביה מוקדמות מונדיאל 1990)
נימוקים לבחירה: נכנס לרשימה בשל אפליה מתקנת לדרום אמריקאים, שמיעטו לשחק מול הנבחרת בשל השתייכותה לאירופה ובעבר לאסיה. היה חלק מדור הזהב של הכדורגל הקולומביאני שהגיע לשיאו באחד המשחקים הזכורים ביותר בתולדות הכדורגל הדרום אמריקאי: ה-0:5 על ארגנטינה במוקדמות מונדיאל 1994. הגיע לישראל כמי שזכה ב-1987 בשחקן השנה בדרום אמריקה וכשחקן המצטיין בקופה אמריקה באותה שנה.
מה עשה מול ישראל: עזר לנבחרתו לסיים ב-0:0 את הגומלין באצטדיון ר"ג אחרי ה-0:1 במשחק בברנקייה בדרך למקום בגביע העולם ב-1990.

9. סטיבן ג'רארד (אנגליה מוקדמות יורו 2008)
נימוקים לבחירה: ניצח את וויין רוני בבחירה בין שני האנגלים הבכירים בשל הלחץ הכבד שהופעל על ידי חובבי ליברפול במערכת. מהשחקנים היחידים שבילו את כל הקריירה באותה קבוצה. אלוף אירופה ב-2005, אבל (כאן מגיע החיוך הרחב של אוהדי יונייטד), מעולם לא זכה באליפות אנגליה. בשנה בה הגיע לישראל ליברפול הגיע לגמר ליגת האלופות והיה שחקן השנה באנגליה.
מה עשה מול ישראל: היה הטוב בשחקני אנגליה ב-0:0 מול ישראל באצטדיון רמת גן. הנבחרת שלו נכשלה, סיימה רק שלישית בבית ולא עלתה ליורו 2008.

8. גיאורגי חאג'י (רומניה, מוקדמות יורו 1996)
נימוקים לבחירה: מראדונה של הקרפאטים הגיע לישראל כשהקריירה שלו כבר הייתה בירידה, אבל עדיין היה מדובר בשחקן שרק כמה חודשים לפני כן היה בנבחרת המונדיאל אחרי שהוביל את רומניה להישג השיא שלה בטורניר (רבע הגמר) וזכה בסופר קאפ הספרדי עם ברצלונה. ב-2003 הוכתר לשחקן הרומני הגדול ביותר בכל הזמנים ועדיין נמצא בראש רשימת הכובשים של הנבחרת בכל הזמנים יחד עם אדריאן מוטו.
מה עשה מול ישראל: רוני רוזנטל חילץ תיקו לישראל אחרי שמאריוס לקאטוש העלה את הרומנים ליתרון, אך בסופו של דבר הרומנים סיימו בראש הבית לפני צרפת והעפילו ליורו.

7. חריסטו סטויצ'קוב (בולגריה, מוקדמות גביע העולם 1994)
נימוקים לבחירה: הכדורגלן הגדול ביותר שיצא מבולגריה וחלק מה"דרים טים" של יוהאן קרויף בברצלונה. הגיע לישראל בעונה הטובה ביותר בקריירה שלו, בה הוביל יחד עם רומאריו, רונאלד קומאן ואחרים את בארסה לזכייה ראשונה בתולדות המועדון בגביע אירופה לאלופות ובאליפות ספרד. במונדיאל עצמו היה מלך השערים, הוביל את בולגריה להישג השיא שלה (מקום רביעי) וזכה באותה שנה (1994) בכדור הזהב.
מה עשה מול ישראל: בולגריה ניצחה 0:2 ברמת גן וסטויצ'קוב בישל את הראשון עם המון טאץ' וחכמה לסיראקוב. פנב הוסיף את השני.

6. קני דלגליש (סקוטלנד, מוקדמות גביע העולם 1982)
נימוקים לבחירה: אחד מאבני היסוד של ליברפול הגדולה בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80. הגיע לישראל בעונה בה זכתה הקבוצה בגביע אירופה לאלופות ובין שתי זכיות נוספות בתואר. בעונה שלאחר מכן השלים דאבל עם המרסיסיידרס וזכה בכדור הזהב ובשחקן השנה באנגליה. הוא עדיין מחזיק בשיא ההופעות ובשיא השערים לנבחרת סקוטלנד. ב-2009 בחר בו המגזין הנחשב Fourfourtwo לחלוץ הגדול ביותר באנגליה של אחרי המלחמה. את קריירת האימון שלו בליברפול פחות רוצים לזכור.
מה עשה מול ישראל: סקוטלנד גברה 0:1 על ישראל ודלגליש כבש את שער הניצחון בבעיטה חזקה מתוך הרחבה. סקוטלנד סיימה בראש הבית, מעל צפון אירלנד, שבדיה ופורטוגל. ישראל אחרונה.

5. אריק קאנטונה (צרפת, מוקדמות מונדיאל 1994)
נימוקים לבחירה: מבין כל הצרפתים ששיחקו מול ישראל הוא אולי הכי פחות מעוטר, אבל עם הכי הרבה איכויות של כוכב, כזה ששווה לקנות כרטיס בשבילו (לעומת שחקנים מול מרסל דסאיי, לורן בלאן וז'אן פייר פאפין). הגיע לישראל בשיא הקריירה. באותה עונה זכה באליפות עם מנצ'סטר יונייטד ובעונה שלאחר מכן הוסיף עוד אליפות וגם זכייה בתואר שחקן השנה באנגליה. נחשב לאגדה באנגליה גם בגלל סגנון המשחק וגם בזכות האופי השערורייתי והיכולת הוורבאלית המופלאה. יש לציין כי גם זינאדין זידאן שיחק מול ישראל והיה נבחר לפניו, אך בשל המלחמה בארץ המשחק הועבר לפאלרמו.
מה עשה מול ישראל: כבש את הראשון ב-0:4 קליל של נבחרת הטריקולור ברמת גן. לורן בלאן הוסיף צמד. איך זה נגמר בגומלין כולם זוכרים. 

4. צ'ה בום קון (דרום קוריאה, מוקדמות גביע העולם 1978)
נימוקים לבחירה: נחשב לשחקן האסיאתי הטוב ביותר בכל הזמנים ואף נבחר לשחקן המאה של היבשת ב-1999. מלך השערים של דרום קוריאה בכל הזמנים עם 55 כיבושים. עוד שיחק בליגה הדרום קוריאנית כאשר הגיע לישראל, אך מעט יותר משלוש שנים לאחר מכן כבר הותיר חותם בבונדסליגה עם זכייה בגביע אופ"א עם איינטרכט פרנקפורט ושנה לאחר מכן בגביע הגרמני. אלכס פרגוסון הכתיר אותו כ"בלתי ניתן לעצירה" לאחר שהפסיד לאותה פרנקפורט עם אברדין.
מה עשה מול ישראל: חיים בר ואבי כהן הצליח לעצור את המפציץ הדרום קוריאני ברמת גן, אך בגומלין הוא כבש שער נפלא והוביל את הנבחרת ל-1:3 ולשלב הבא של המוקדמות רק כדי לסיים שני לאיראן שהעפילה. 

3. כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל, מוקדמות מונדיאל 2014)
נימוקים לבחירה: כמעט 40,000 אוהדים באו לראות את כוכב הכדורגל הגדול ביותר של התקופה (לצד ליונל מסי) ברמת גן. את עונת 2012/2013, בעיצומה הגיע לישראל, ירצה רונאלדו לשכוח, אבל היה בה מלך השערים של ליגת האלופות ולאחריה זכה בכדור הזהב. מלך השערים של נבחרת פורטוגל בכל הזמנים נמצא בעיצומה של תקופה בה הוא ומסי שוברים כמעט כל שיא אפשרי וצפוי להפוך לגדול הכובשים של ריאל מדריד בעונה הבאה.
מה עשה מול ישראל: אמנם אלי גוטמן מקבל קרדיט כמי שהצליח לעצור אותו בשני המשחקים, כולל ה-3:3 ברמת גן, אבל בישל את השני של נבחרתו להלדר פושטיגה בדרך לקאמבק מ-3:1.

2. ראול (ספרד, מוקדמות יורו 2000, מוקדמות גביע העולם 2002)
נימוקים לבחירה: מלך השערים וההופעות של ריאל מדריד בכל הזמנים (בסכנת הדחה אם כריסטיאנו רונאלדו ימשיך בבלאנקוס) הגיע פעמיים לישראל, בפעם הראשונה כמה חודשים אחרי שזכה עם ריאל מדריד באליפות אירופה הראשונה אחרי 32 שנים ובפעם השנייה כמה שבועות בלבד אחדי אליפות נהדרת בספרד. נחשב לגדול החלוצים הספרדים אי פעם ופספס במעט את דור הזהב של הלה רוחה ולא זכה אתה באף תואר. ממשיך לשחק ולכבוש גם בגיל 37.
מה עשה מול ישראל: בין היחידים ברשימה שהצליח לפרוץ את החומה הישראלית ולהבקיע ברמת גן. זה קרה במוקדמות גביע העולם והיה מדובר באחד השערים הקלים בקריירה שלו אחרי מבצע קבוצתי נהדר ובישול של לואיס אנריקה.

1. לב יאשין (ברית המועצות, טורניר קדם אולימפי 1956)

נימוקים לבחירה: מדובר, ככל הנראה, בשוער הגדול ביותר בהיסטוריה של המשחק. הפנתר השחור המציא מחדש את התפקיד והפך לשוער הראשון ואחרון עד כה שזוכה בשחקן השנה בעולם (1963). אחרי שעבר את ישראל, הוביל את רוסיה לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת מלבורן וארבע שנים לאחר מכן לזכייה באליפות אירופה. מחזיק גם בתואר שוער המאה של פיפ"א וחלק מנבחרת הזהב של הגביע העולמי. אגדה.

מה עשה מול ישראל: היה חלק מאחד הרגעים המיתולוגיים והזכורים ביותר בחייה של המדינה הצעירה. קולו של נחמיה בן אברהם זועק "זה בפנים" ולאחר מכן "אני משאיר את המיקרופון לקהל" לאחר שנחום סטלמך הכניע את יאשין מרטיט לבבות עד היום. ברית המועצות ניצחה 1:2 באותו משחק.