עגל הזהב: מסי, רונאלדו ואגדה בשם ערן זהבי

"אתה חושב שאתה יכול לדבר עם ערן זהבי?!", צווח ג'ורדי קרויף על אחד הכתבים שנקלעו לאזור הקרבות בדרבי התל-אביבי האחרון והעז לפנות אל זהבי לפני ש'של נעליו' וביקש את אישורו של ג'ורדי רבנו. אם לרגע חשבתם שטקס כדור הזהב של פיפ"א פסח על מדינת היהודים, הרי שטעות בידכם. אמנם כדור אין בנמצא, אבל עגל זהב, או ליתר דיוק זהבי, בהחלט יש.

חדשות לבקרים אני שומע כי זהבי הוא מהטובים שהיו לנו מאז ומעולם, או לכל הפחות ברמה אחת עם כל השמות הגדולים. אך האם מישהו מהטוענים זאת היה מעדיף לקחת לקבוצה שלו את זהבי על פני אייל ברקוביץ'? צריך להיות עיוור, פיסח ושיכור. חיים רביבו? קחו קלטות שלו מהתקופה בסלטה ויגו ופנרבחצ'ה ותבינו שאין על מה לדבר. אורי מלמיליאן? משה סיני? ראובן עטר? אבי נמני? אפילו לא בצחוק.

אבל ג'ורדי, שחוץ מלהיוולד וללבוש את מדי ברצלונה לא עשה הרבה, מרשה לעצמו לפאר ולשבח את המפלצת שאנחנו בנינו ומאכילים מדי יום. המינוי של גיא לוזון היה נפוטיזם? הצחקתם את יוהאן. לפחות מהמינוי התמוה באורווה יצא מאמן גדול. אוחנה, רוזנטל, אבי כהן, שפיגל, שפיגלר, שלום תקווה. כולם נסוגים מפני עגל הזהב והסנה הבוער של הכדורגל הישראלי שמסוגל לעשות סלאלום מרשים על גל כהן ואושרי רואש. ומתי נראה אותו עושה משהו דומה בליגה האנגלית או הספרדית? כמו שברקו עשה, כמו רביבו.

עצם נשיאתו על כפיים בידינו מפחיתה ועושה עוול לכדורגל שלנו ולשחקן הישראלי הפעיל הטוב ביותר כיום, ביברס נאתכו, שמוכיח זאת כמעט בכל שבוע. ולא מול הפועל חיפה או סכנין, אלא מול מנצ'סטר סיטי, רומא ובאיירן מינכן.

בין זהבי ומסי: שיעור בצניעות

חודש ויום לפני שנולד בראשון לציון פלא העולם העונה לשם ערן, נולד ברוסאריו שבארגנטינה אחד קצת יותר צנוע, ליונל שמו. אמנם הוא עדיין לא הגיע להישגים של ג'ורדי בברצלונה וספק אם אי פעם יעשה זאת, אבל בינתיים הוא מועמד קבוע לפרס כדורגלן השנה בעולם.

כן, כן. אותו טקס שנתי של פיפ"א שהפך כבר מזמן לפארסה בעקבות הפוליטיקות אשר כבר עוברות תחת אפנו מבלי משים ומדגישות כיצד איבדנו מזמן את חוש הריח והפכנו כולנו תתרנים. נשמע לנו אך טבעי כי משום שגרמניה היא אלופת העולם, חובה שיהיה מועמד מטעמה, וזאת בניגוד מוחלט לעובדה שהקבוצה של יואכים לב היא הדוגמא החיה לאלופת עולם אשר מדגישה באופן הקלאסי ביותר חוזק של קבוצה על פני יחידים.

אלא שבפיפ"א כמו בפיפ"א, לא רק שהסנדלר הולך יחף, הוא גם מתנועע לצדדים כשיכור. מנואל נוייר הוא שוער מצוין, אבל הניסיון שלו להיות לעיתים היגיטה ולשלוט לא רק ברחבה בכל חצי המגרש, מסתיים יותר מדי פעמים במתן הזדמנויות קלילות ליריבה. תשאלו את רונאלדו, שבדקה ה-37 בחצי גמר הצ'מפיונס בשנה שעברה כמעט שם לו את הרביעי מהחצי. ואיך בכלל שוער שחוטף ארבעה שערים בחצי גמר ליגת האלופות בבית יכול באותה העונה להיות אפילו מועמד?

שנים שאני מקטרג את בארסה, בעיקר זו של גווארדיולה שזכתה באופן מרגיז במיוחד כמעט בכל תואר אפשרי. בכל אותן שנים טענתי שפפ הוא אויב הכדור, מאמן שמצא שיטה מצוינת לנצח, אבל במחיר של הריגת המשחק. אינייסטה הוא אולי שחקן מצוין אבל ספורטאי עלוב שהעז להתחזות בגמר גביע העולם ולגרום בכך להרחקתו של הייטינחה בלם נבחרת הולנד ולאחר מכן כמעשה אחאב בסיפור כרם נבות היזרעאלי, גם רצח וגם ירש עם שער ניצחון בדקות הסיום. אבל כולם חגגו עם הקטאלונים. לפני עשרים שנה זו היתה מילאן הגדולה, לפני קצת יותר מעשור מנצ'סטר יונייטד, וכפי שזה נראה כעת, בשנים הקרובות נשמע פתאום שכולם בעצם אוהדים את ריאל מדריד.

אבל עכשיו כשגווארדיולה הניח לנו לנפשנו והלך להרוס קצת בליגה הגרמנית, אודה ואתוודה שאינייסטה הוא ללא ספק אחד השחקנים הטובים ביותר שאי פעם דרכו על מגרש הכדורגל. עם טאץ' שאפילו למסי ורונאלדו קשה לשחזר, ברור שכל נגיעה שלו בכדור היא לא פחות מאשר נגיעת אמן. ואיך זה שבארסה עם מסי ואינייסטה אינה דורסנית כמו בעבר? התשובה נעוצה בעובדה הפשוטה שאיבן ראקיטיץ' הוא לא צ'אבי. אם בבארסה מחפשים לצ'אבי מחליף ראוי הם צריכים לעשות הכל על-מנת להביא את חאמס רודריגס או טוני קרוס. אם כבר שחקן שהתרומם תחת קיטונות של ביקורת בעיתונות הגרמנית ותרם בצורה משמעותית לזכייה של ה'מאנשאפט' בגביע העולם זה טוני קרוס. אם כבר שחקן שעומד לענות לנו במהירות הבזק לשאלה איך אנחנו מסוגלים לראות 22 מטומטמים רצים אחרי כדור כל-כך הרבה פעמים, זה חאמס רודריגס.

ולכן, כששני השחקנים הטובים בעולם בשבע השנים האחרונות הם רונאלדו ומסי, המועמד השלישי בכל שנה צריך להיות אינייסטה, נקודה. אפשר לעבוד על עצמנו ולשחק עם ריברי, זלאטן או נוייר לצורך העניין, אבל ברור לכולם שזו שטות גמורה.

אינני מתיימר לדעת מיהו השחקן הטוב בכל הזמנים. לעניות דעתי, מי שהבין כדורגל ברמה הכי גבוהה ושלט בל מקום במגרש כאילו היה לפחות ארבעה שחקנים, היה בכלל זינאדין זידאן. הלוואי ואלון יפת היה שופט באותו גמר מקולל ושולף צהוב בלבד לעבירה שמחייבת אדום כשלמולו שחקן שעומד לשחזר את ההיסטוריה ולזכות בגביע העולם עם עוד עשרה נגרים כפי שעשה מראדונה במקסיקו 86'.

אבל מסי הוא ללא ספק השחקן היעיל בכל הזמנים. כל סופרלטיב שארשום פה כבר נכתב, כל מחמאה תהא חסרת משמעות. אם יש שחקן שאבחר לפני כולם לנבחרת שלי, זה יהיה הוא. על אחת כמה וכמה עם השיאים והשלישיות מהשבועיים החולפים. מצד שני, רונאלדו עם הזכייה בליגת האלופות והמספרים של העונה, היה טוב יותר ב-2014. קל וחומר כשמסי לא זכה בשום תואר.

בשנה שעברה זה היה השלושער של רונאלדו מול שבדיה בקרב על העלייה למונדיאל שהקל על הבחירה בכריסטיאנו. מעניין מה יציל את פיפ"א השנה.