נבחרי הציבור

תשע"ד לא הייתה שנה שהספורט הישראלי ירשום בהיסטוריה שלו. זאת הייתה שנה של אירועים גדולים בספורט העולמי, בהם הספורט הישראלי צפה ולא השתתף, לפחות לא באופן משביע רצון. מונדיאל, אולימפיאדת החורף בסוצ'י, אליפות העולם בכדורסל. על הבמות המרכזיות של הספורט העולמי, לא ברור מתי נפגין ביצועים שיזכו להד של ממש, אבל עדיין היו כמה הבלחות שהוכיח כי יש פה כאלו שכל הזמן שואפים למצוינות, שחותרים לנקודות הכי גבוהות והם נקודות האור בכחול-לבן של תשע"ד.

ספורטאי השנה

3. הכדורגלן הישראלי סובל, אם בצדק ואם לא, מהתדמית הכי נמוכה שיש כאן. עצלן, לא שואף גבוה, משתכר באופן לא פרופורציונלי מול האיכות שהוא מפגין ומייצג תרבות הפוכה ממה שהספורט הישראלי אמור לשאוף אליו. ביברס נאתכו הוא אחד מיחידי סגולה שמייצגים את ההיפך. אחרי שסיים את חוזהו בפאוק סלוניקי, אין קבוצת בישראל שלא ניסתה לפתות את הקשר בחוזה כספי מטורף, אבל הוא בשלו - שאף להמשיך הכי גבוה שיש. אחרי עונות נפלאות ברוסיה, ועוד חצי עונה בינונית ביוון, הוא בחר להמתין וכשהגיעה האופציה לקח אותה, ובגדול. נאתכו חזר לרוסיה, לצסק"א מוסקבה אחד ממועדוני הפאר, ותוך זמן כל כך קצר, הפך הישראלי לבורג מרכזי בקבוצה כולל תצוגה של שלושער ובישול במשחק אחד. בזמן בו כל שחקן ישראלי כמעט חוזר לרפד את חשבון הבנק שלו ולאכול אצל אמא בערב שבת, הקשר הוא הפרצוף אליו צריך לשאוף הכדורגל הישראלי.

2. הוא אומנם זכה "רק" במדליית ארד באליפות אירופה אבל הדרך האמיתית של אלכס שטילוב מתחילה רק עכשיו. עוד שנה כספורטאי הבכיר הישראלי עברה על הדבר הכי יציב בספורט שלנו (יחד עם ירדן ג'רבי), אבל גם הוא יודע שהמאני-טיים שלו הוא ריו 2016, ואת הקולות מטקס הפתיחה כבר אפשר לשמוע מתנגנים ברקע. אליפות העולם שתתחיל בימים הקרובים היא פתיחת הקמפיין, שבסופו ינסה שטילוב לעשות מה שלא הצליח בבייג'ין ובלונדון – להביא מדליה אולימפית.  ולמרות הכל, יש מי שאפשר לסמוך עליו. וגם בשנה הבאה הוא יהיה ברשימות המצטיינים.

1. עד אוגוסט האחרון מעטים הכירו אותו, או שהכירו בעיקר את סיפור הנעליים שלו מלונדון 2012. דונלד סנפורד, שלא באשמתו, היה שם נרדף לסוג של חפיפניקיות כשרגע לפני יציאה למקצה שלו באולימפיאדה נעליו נגנבו והוא עלה לריצה עם נעליים שקיבל בהשאלה מרץ קנדי. שנתיים עברו מאז, וכיום בכל אימון ש"הקיבוצניק" מעין שמר מגיע להדר יוסף הוא חייב לעצור ולחלק חתימות.

אחרי שהיה מתחת לרדאר, את העונה החל עם שיא נהדר באליפות אירופה באולמות וכשהפנים היו לעבר אליפות אירופה בציריך השווה את שיאו באליפות ישראל ושבר אותו עוד פעמיים בשבועות לאחר מכן. ואז, בערב מופלא בציריך, הוא קבע 45.27 שניות והביא מדלית ארד מדהימה. כשנבוא לסכם את תשע"ה אולי נוכל שוב להכתיר את סנפורד, אחרי שיגיע לגמר אליפות העולם בבייג'ין.

ספורטאית השנה

3. נטע ריבקין – השנה של המתעמלת האומנותית הבכירה שלנו תיחתם רק בימים אלו בעודה מתחרה באליפות העולם בהתעמלות אומנותית. במהלך השנה האחרונה היא ביססה את עצמה כאחת המתעמלות הטובות בעולם וכל מה שנותר לה זה להביא מדליה מטורקיה שתצית לנו את הדמיון לריו 2016. בתשע"ד היא סיימה רביעית את הקרב רב באליפות אירופה. היא בת 23, גיל שבענף שלה נחשב למאני-טיים. ריבקין מציגה יציבות מרשימה ונראית כמניה בטוחה להופעה שלישית ברציפות במשחקים האולימפיים.

2. מעיין דוידוביץ' – אצלה השנה המתוקה היא גם טרייה. מקום שלישי באליפות העולם שהסתיימה ממש לפני כמה ימים. מי שהייתה תמיד בצל של לי קורזיץ וסיימה במקום ה-10 בבייג'ין מתגלה כפוטנציאל הגדול ביותר, ונכון לעכשיו גם היחיד, של ענף השיט להביא מדליה אולימפית מריו. לדוידוביץ' יש כלי נשק עיקרי חוץ מהיכולת וזה אופי חזק ומנטליות אדירה. פעם שנייה ברציפות היא זוכה במדליית ארד וכבר עכשיו ניתן להניח שהשנתיים הקרובות יהיו לה קשות – אך בכל תחרות כמו גביע העולם, אליפות עולם ואליפות אירופה תצפו לראות אותה בטופ 10 ונאבקת תמיד על מקום בפודיום.

1. ספורטאית השנה לא ממש סבלה מתחרות כדי לשמור על התואר אותו לקחה גם בתשע"ג. ירדן ג'רבי היא המגדלור של הספורט הישראלי. הישגית, יצר תחרותי שלא נגמר, זאת שאת המדליה שלקחה כבר שכחה כי היא רוצה את המדליה הבאה. הייתה לה שנה קשה, היא לקחה חופש ארוך לאחר אליפות העולם וחזרה להתחרות רק בפברואר, אך ג'רבי הוכיחה שגם בעונה קשה היא מגיעה לטופ בזמן האמת, בדיוק ברגע הנכון והיא שייכת לשם ויודעת היטב לאן היא מכוונת. תואר סגנית אלופת העולם מרוסיה רק שם את החותמת איזה זן נדיר של ספורטאית היא, ועכשיו השאלה איך תתמודד עם שנתיים של ציפיות עד למשחקים בריו 2016. ליגה מעל כולן.