נבחרת פינלנד הצטרפה אמש (שבת) לרשימה ארוכה ומפוקפקת של קורבנות התעללות. הפינים פגשו את ארה"ב בפתיחת המונדובאסקט וחטפו את מה שאפשר להגדיר בלי חשש כתבוסה הכואבת ביותר בתולדותיהם. כשהשעון נעצר וגאל את האירופיים המוכים מייסוריהם, זה היה 54:114, תוצאה שעוד עושה איתם חסד.
הספתח המוצלח של ארה"ב לא באמת מעיד על המשך דרכה. לדרים טים 2014 יחכו משימות קשות בהרבה בדרך לתואר המיוחל, אבל אין באמת דרך טובה יותר לפתוח טורניר מאשר טיול קליל. אתמול האמריקנים סגרו עניין מאוד מהר, כבר ברבע השני למעשה, אותו סיימו ב-2:29 בלתי נתפש, כשהפינים לא קולעים ולו סל שדה אחד ומסיימים עם 0 מ-17 מהשדה ו-0 מ-6 לשלוש, בדרך ל-18:60 בהפסקה (פילוג הזריקות מפורט בתמונה למטה).
"בשלב מסוים דיברנו על זה קצת על הספסל", שחזר הפורוורד הפיני קימו מורינן את רגעי האימה, "שאלנו אחד את השני 'היי, מישהו זוכר מתי בפעם האחרונה קלעו סל?'". התשובה, כמעט בכל רגע נתון במשחק, היתה: ממש מזמן. הרצף הכי ארוך במהלך המשחק היה 19 החטאות רצופות מהשדה, כשטוקה קוטה סוגר בצורת ארוכה עם סל בתחילת הרבע השלישי. וקובע 20:62 (!). ובמילים אחרות: פינלנד, שקיבלה כרטיס חופשי לאליפות העולם, לא ממש הצדיקה את הקרדיט במשחק הבכורה שלה.
"בכל פסק זמן ובכל פעם שהכדור עצר, המאמנים דרבנו אותם להמשיך בעצירה הארוכה הזאת ולא לאפשר להם לקלוע סל", סיפר הגארד סטפן קארי על הצד האמריקני של הרבע החד צדדי, "בסופו של דבר הם קלעו רק שתי נקודות או משהו כזה. המשחק הזה נותן לנו מוטיבציה להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים".
"המטרה של כל הקבוצה היא לראות כמה טובים אנחנו יכולים להיות בכל אספקט של המשחק", אמר טים תיבודו, מאמן שיקאגו בולס ועוזרו של מייק ששבסקי בנבחרת, "הלחץ שלנו על הכדור היה מצוין, והפרענו להם מצוין בזריקות. זה היה פשוט רבע נהדר".
לסטפ קארי גם היו לא מעט מחמאות לפינים, אבל לא לשחקנים אלא ל-8,000 האוהדים (כך על פי ההערכות), שצבעו את היציעים בכחול וקפצו בכל סל של הנבחרת שלהם כאילו נכבש שער בגמר המונדיאל. "זה היה מדהים", אמר הגארד, "הם היו אנרגטיים מאוד בלי קשר לתוצאה. נראה כאילו כל סל שלהם הוא סל ניצחון".