קשר משפחתי: יחסי האהבה בין לואיס ואן חאל לז'וזה מוריניו

כולם יודעים למי יש את הפה הכי גדול בכדורגל האנגלי, וכולם כמעט יודעים שיבוא היום וגם הם יחטפו הערה עוקצנית כזו או אחרת. כזה הוא ז'וזה מוריניו, וכנראה שהוא כבר לא ישתנה.

את ארסן ונגר הוא כינה "מציצן", ואמר שיש לו בבית טלסקופ שעימו הוא מציץ לבתים של אנשים אחרים. "אני לא הפסדתי 4:0 בגמר גביע אירופה", שמע ממנו יוהאן קרויף, וגם מנואל פלגריני נכנס לפיו: "לא הייתי הולך לאמן קבוצה כמו מלאגה". אפילו על אלכס פרגוסון היה לו מה להגיד, אם כי חייבים להדגיש: הוא תמיד שמר על כבודו של סר אלכס.

גם בלי תחקיר מעמיק אני יכול לומר בביטחון כמעט מלא, שאין כמעט מאמן יריב שמוריניו לא אמר עליו משהו. ובדרך כלל לא מדובר במחמאות. אבל אם יש מאמן ש"המיוחד" לא יעז לומר עליו מילה רעה, הרי שזה לואיס ואן חאל, האיש החדש על הקווים במנצ'סטר יונייטד.  ואן חאל הוא הרבה יותר מאשר קולגה, הוא היה האיש שהפך אותו ממתורגמן למאמן. האיש שנתן לו את ההזדמנות הראשונה לנהל קבוצה. האיש שהאמין שיש לו את התכונות המתאימות להפוך למאמן. ואת זה, מוריניו לעולם לא ישכח לו.

בשנת 1992 ז'וזה מוריניו קיבל ג'וב פנטסטי: הבחור בן ה-29 מונה למתורגמן האישי של בובי רובסון, מאמן נבחרת אנגליה שחתם בספורטינג ליסבון. מוריניו, שניסה לשחק כדורגל אבל לא היה מוכשר מספיק, ניסה להיכנס לעניינים בכל דרך אפשרית. אחרי ניסיונות לא מוצלחים כעוזר מאמן וכסקואט בקבוצות קטנות, זו הייתה כניסה לעולם הכדורגל האמיתי.

ספורטינג ליסבון היא אחת משלוש הגדולות של פורטוגל, ולצידו של רובסון זכה מוריניו הצעיר להכיר את החיים במועדון גדול, כולל לשבת לצד המאמן על הספסל במשחקי הליגה ובאירופה, ולהתנהל מול עשרות אנשי התקשורת. כשרובסון, שדיבר אנגלית בלבד, פוטר בדצמבר 1993 ועבר לאמן את פורטו, הוא לקח את מוריניו עימו. לאט לאט הפך מוריניו ליותר מאשר מתורגמן בלבד. רובסון סמך עליו באופן מוחלט ומינה אותו לאחד מעוזריו.

כאשר רובסון מונה בקיץ 1996 למאמן ברצלונה, לא היה ספק שאיש אמונו יגיע גם הוא. בקאמפ נואו מוריניו מילא כמה וכמה תפקידים: הוא המשיך להיות המתורגמן של רובסון, אבל גם היה אחראי על אימוני ההגנה, ועל הסקאוטינג על היריבות. אחרי חמש שנות עבודה צמודה, "הזוג המוזר" נפרד בקיץ 1997, כאשר בברצלונה החליטו למנות את לואיס ואן חאל, המאמן ההולנדי נחשב אז לדבר הגדול הבא, במיוחד בזכות זכיית איאקס בגביע האלופות ב-1995.

ראשי בארסה החליטו שאם רובסון הולך, מוריניו הולך גם הוא. הפורטוגלי הצעיר לא קיבל את הדין. הוא נפגש עם הנשיא דאז ז'וזף לואיס נונייס ודרש להישאר. הוא טען שזה מגיע לו, בשל ההישגים שהיה שותף להם - בגביע הספרדי, גביע אירופה למחזיקות והסופר קאפ הספרדי.

"מוריניו כעס מאוד. הוא היה נסער והוא צעק. אותי זה מאוד הרשים. אהבתי את זה שלבחור יש אמוציות, והוא גם צדק בדברי", סיפר ואן חאל, שהיה עד לפגישה: "ביקשתי ממנו להיות העוזר שלי. הוא הסכים ונשארנו לעבוד ביחד שלוש שנים".

ואן חאל, שגם הוא לא דיבר ספרדית – בדוק כמו רובסון - (אבל בניגוד למאמן האנגלי, הוא למד בהמשך את השפה), החליט להשאיר את מוריניו בצוות מכמה סיבות: הוא דיבר אנגלית, היה בקיא בכל מה שקורה במועדון, ובמיוחד בתוך חדר ההלבשה, והוא לא היה מקומי.

מבחינת ואן חאל זה היה מושלם. הוא מצא במוריניו בן ברית, שיסייע לו להתגבר על קשיי הקליטה, ובמלחמות הצפויות מול הכוכבים הגדולים בקבוצה. רובסון היה מאמן אנגלי טיפוסי, שטקטיקה לא הייתה הצד החזק שלו. עם ואן חאל, מוריניו יכול היה להעביר שעות על גבי שעות בשיחות על מערכים, תרגילים וטקטיקות.

ואן חאל היה כל כך בטוח בנאמנות של מוריניו, ובכך שלא יעז לחתור תחתיו, עד שנתן לו לנהל בעצמו כמה משחקי ידידות של ברצלונה, כשהוא עצמו יושב ביציע ולא מתערב. השיא היה בגביע קטאלוניה, מפעל חצי-רשמי, שבו מוריניו היה המאמן ואילו ואן חאל ישב לצידו על הספסל, כדי לייעץ ולכוון.

"הוא היה מנתח את כל המשחקים עבורי ועשה את זה מצוין. הוא ערך את האימונים האישיים וכשנתתי לו להיות המאמן בגביע קטאלוניה, הוא זכה בתואר", נזכר ואן חאל והוסיף: "לפעמים היה נדמה לי שאני היחיד בברצלונה שהאמנתי בז'וזה".

בשלוש השנים שלהם יחד, ואן חאל ומוריניו זכו בשתי אליפויות רצופות ובגביע הספרדי. בקיץ 2000 עזב ואן חאל ומונה, לראשונה, למאמן נבחרת הולנד. מוריניו, שעד אז היה עוזר מאמן די אלמוני מחוץ לקטאלוניה, חזר לפורטוגל כדי להתחיל את הקריירה שאליה שאף כל חייו, כמאמן ראשי.

10 שנים לאחר שדרכיהם נפרדו, נפגשו שוב ואן חאל ומוריניו. במאי 2010 שיחקו באיירן מינכן ואינטר בגמר גביע האלופות במדריד. שני השותפים לשעבר התמודדו זה מול זה, במשחק הגדול ביותר באירופה. אינטר של מוריניו ניצחה 0:2.

ועכשיו, אחרי שואן חאל מונה למנג'ר מנצ'סטר יונייטד, הם עומדים להיפגש שוב משני עברי המתרס. בעוד כחודשיים, ב-26 באוקטובר, תארח מנצ'סטר יונייטד את צ'לסי במפגש הראשון בין שתי הקבוצות העונה. אז יכול להיות שלפני כן יהיו אמירות ציניות וסרקסטיות של מוריניו כלפי המנג'רים של מנצ'סטר סיטי, ארסנל, ליברפול, טוטנהאם, ובעצם מי לא. אבל אין מצב שמוריניו יגיד מילה רעה על האיש שלו הוא חייב כל כך הרבה.