"מדהים איך בגיל מסויים מפסיקים לספור אותך"

אחרי 20 עונות בליגת העל יגאל אנטבי החליט לתלות את הנעליים. למרות שרצה להמשיך לשחק עונה נוספת בהפועל ת"א, במועדון בו העביר את רוב הקריירה שלו, האדומים ובראשם איל ברקוביץ', החליטו להיפרד, מה שהוביל את המגן הוותיק ואת אחד הסמלים של הפועל להחלטה הסופית לפרוש, זאת כחודשיים בלבד לפני שיחגוג 40 .

כעת הוא פותח את הלב בראיון פרישה מיוחד לאתר ערוץ הספורט, בו הוא מדבר על  העונה האחרונה, על המסע האדום האירופי הבלתי נשכח של עונת 2001/2,  על ההצלחות והתארים, על הרגעים הקשים- בקיצור, על הכל.

• חולים על כדורגל ישראלי? היכנסו לעמוד המיוחד>

איך מסכמים קריירה של 20 שנה?
"איך מסכמים? קשה לחשוב על זה בלשון העבר. אני מאוד גאה בעצמי. שמח על מה שעשיתי, חושב שאני בר מזל שעשיתי קריירה כזאת ושיחקתי עד גיל כזה. אני חושב שהשגתי הרבה בתור שחקן. כשהגעתי לגיל נוער ואז לבוגרים לא האמנתי שתהיה לי קריירה כזו אבל עם הנחישות, ההתמדה והרצון, ועם זה שכיף לי רק לשחק הגעתי לאן שהגעתי".

את רוב השנים העברת בהפועל ת"א. מה זה הפועל בשבילך?
"הפועל זה הכל. זה רוב הקריירה, זה רוב שנותיי. עברתי שם הכל. אליפויות, גביעים, משחקים באירופה, הכל. היו גם רגעים פחות טובים, אבל זה קורה לכל שחקן בקריירה".

אם תשאל כל אוהד הפועל הוא יגיד לך שיגאל אנטבי הוא סמל. גם אתה מרגיש סמל?
"אני לא יודע אם לקרוא לזה סמל. אני שחקן ותיק, ששיחק הרבה במועדון, שתרם הרבה למועדון הזה והיה ברגעים הכי הכי טובים של המועדון הזה. אם אנשים קוראים לזה סמל אז אין לי בעיה - נזרום איתם".

למעשה אתה לא רצית לפרוש, רצית לשחק עוד עונה בהפועל.
"בתחילת העונה הקודמת רן בן שמעון הבהיר לי שבמידה ואשאר אני לא אשחק הרבה, ולא אתלבש רוב המשחקים. אני אמרתי לו שלא משנה מה אני רוצה להישאר וזה מה שקרה. במהלך העונה לא שיחקתי בהתחלה, אבל יש לי אופי, ואני לא מוותר ואני יודע מה אני יכול לתת. כבר באמצע העונה כשהתחלתי לשחק וגם בפלייאוף ששיחקתי הרבה והראתי מה אני יכול לתת המחשבה השתנתה, אמרתי אולי אני יכול להמשיך עוד עונה".

ואז הגיעה השיחה עם איל ברקוביץ'. מה בדיוק היה שם?
"השיחה הייתה ברוח טובה, הוא אמר לי שהוא לא בונה עליי, שהוא רוצה לקדם צעירים. את האמת התכוננתי לשיחה הזו, ההרגשה הפנימית שלי הייתה שאני לא אמשיך לשחק ואפרוש. ובאמת זה מה שקרה. הוא אמר שאני לא אשחק ושהוא לא רוצה לבזות אותי ולהציע לי סכומים קטנים כי זה לא בשבילי, ושיכול להיות שבהמשך הוא ינסה לשלב אותי באיזה תפקיד. אבל הוא לא רצה שאני אשאר, הוא לא אמר לי 'בוא נחכה קצת, נראה מה קורה'. במילים פשוטות וברורות. גם הפועל התחילה את האימונים והשיחה הייתה אחרי, אז מן הסתם כבר היה לי ברור. באתי לשיחה במטרה לכבד".

אז אפשר להגיד שכפו עליך את הפרישה הזו?
"לא. את האמת רציתי להודיע לפני שאני פורש אבל אז אמרתי שאני אחכה כי אולי יש כמה אחוזים שדברים ישתנו ואני אמשיך. האגו לא משנה לי. רציתי להישאר עוד עונה".

אתה פגוע? אתה כועס? אתה בעצמך אמרת שנתת הכל למועדון הזה והוא ויתר עליך כשהוא יודע שאתה רוצה להמשיך עד עונה.
"אני לא יודע אם לקרוא לזה פגוע או כועס. אני אולי קצת מאוכזב, יש איזה עקצוץ שאני יכול להמשיך לשחק ואם זה לא בהפועל אני לא רוצה אף מקום אחר. יכולתי לתת ולעזור אבל לטנגו צריך שני צדדים".

גם אחרי הפרידה ב-2009 התראיינת ואמרת שהפועל ויתרה עליך במהירות ובקלות מדי ולא האמנת שככה יסתיים הפרק שלך. עכשיו זה קורה בצורה מאוד דומה. למה זה תמיד קורה ליגאל אנטבי?
"אין לי הסבר לזה. זה מעצבן, כששחקן מגיע לגיל מסוים, 33,34,35, הבן אדם לא שווה בארץ שלנו, קוראים לו זקן ולא שווה. לא בוחנים את השחקן על פי היכולות שלו על במגרש בארץ שלנו, זה מדהים. באירופה ובמונדיאל אנחנו רואים שחקנים בגיל מבוגר, פה משהו מציק למאמנים, למנהלים". 

סלים טועמה, שגם לא ממשיך בהפועל ת"א, אמר שלאיל ברקוביץ' אין כבוד לסמלים, שכן אתה והוא לא ממשיכים. אתה מסכים עם האמירה הזאת?
"שמעתי את איל בכמה תוכניות שצריך לכבד סמלים וצריך להעריך אותם ולתת להם את מלוא הכבוד. יכול להיות שבהמשך ינסו להשאיר אותי במערכת, לא יודע, אולי".

אתה אומר בעצמך שיש לך כח להמשיך לשחק אז למה לא בקבוצה אחרת שהיא לא הפועל?
לא רציתי עוד פעם להכיר אנשים חדשים, ולהכיר קבוצה אחרת וששחקנים חדשים ואת כל המנהלים. בהפועל אני מכיר את כולם, את המנטאליות, את הכל. רציתי לפרוש בהפועל".

אתה שלם עם הפרישה?
"יש כמה אחוזים שקצת מפריעים, אבל נתגבר גם על זה".

מה מפריע?
שיכולתי להמשיך לשחק

אחרי כל כך הרבה שנים בהפועל איזה רגע תיקח איתך לעד?
"את המסע האירופאי ב-2001/2. זו תקופה מדהימה בעיני, שכל הארץ עמדה על הרגליים, אוהדי הפועל ולא רק, היו המומים ממה שעשינו. היינו חוזרים מכל משחק והיינו רואים עשרות אלפים אוהדים אדומים זה היה דבר מרגש, מדהים. עד היום מדברים על התקופה ההיא. זה לא יישכח לעולם".

מול לוקומוטיב חגגת בלי חולצה בקור המטורף.
"כן, לא האמנתי מה אני עושה בכלל, לא הרגשתי את הקור, הייתי באקסטזה, זה היה משהו מדהים. קשה לתאר את זה. זה ייזכר ולא ישכח לעולם".

אם אתה צריך לבחור את המשחק הכי גדול של הפועל באירופה?
"אם אני צריך לבחור אחד? הייתי בוחר את צ'לסי בבית. קבוצה מליגה אנגלית, שחקנים שהיינו רואים רק בטלוויזיה, לעמוד מולם ולשחק כדורגל ולנצח. גם לי אישית היה משחק מאוד טוב".

מה שלא עשית במהלך הקריירה זה לצאת לאירופה. למה?
"זה פיספוס מבחינתי. ב-2001/2 היו לי כמה הצעות גם מהליגה האיטלקית, גם מהספרדית. לא התפשרתי על הסכומים שהם נתנו לי, זה טעות בדיעבד. הייתי צריך לצאת בכל מחיר. אם את מחזירה אותי לעבר הייתי עושה משהו אחר. אבל אני בדעה שכל מה שצריך לקרות יקרה, והכל לטובה. אין ספק שלא מיציתי את העניין הזה של לצאת לאירופה, זה פספוס, מודה".

מה לגבי הנבחרת? 11 הופעות בלבד.
"גם עניין של פספוס. 11 הופעות מבחינתי זה לא מספיק, יכולתי לשחק יותר.הייתה לי פציעה מאוד קשה בנבחרת כששיחקנו מול צרפת, יצאתי כבר בדקה ה-15, פציעה מאוד קשה של חצי שנה שעצרה את ההתקדמות שלי בנבחרת. זה עוד אי מיצוי בקריירה שלי. רציתי, ניסיתי, הייתי אבל לא תמיד הכל מסתדר לפי איך שאתה רוצה".

יש איזו הצעה שקיבלת במהלך הקריירה ולא סיפרת עליה?
"אני לא זוכר בדיוק באיזו שנה, ב-2004/5 או 2002/2003 הייתה לי הצעה ממכבי ת"א ואז קלינגר היה מאמן. בא אליי המנהל המקצועי אלי דריקס. היה לי חוזה בהפועל והוא הציע לי לעבור למכבי. אמרתי לו שיש לי חוזה בהפועל ואני לא יכול אבל כיבדתי אותם. הוא אמר שאם יש איזשהו שינוי שנהיה בקשר. מאז זה לא קרה, נשארתי בהפועל".

המשחק הכי גדול שלך?
"מול לוקמוטיב בבית במסע האירופי".

הדרבי הכי זכור?
"מן הסתם הדרבי האחרון, ניצחנו 3:1 , הדרבי האחרון בקריירה שלי. סימנתי וי מהבחינה הזו, סיימתי את הקריירה עם ניצחון בדרבי".

המאמן הטוב ביותר ששיחקת תחתיו?
"דרור קשטן ללא ספק, הוא הביא אותי להפועל ת"א, הייתי איתו במשך 6 עונות, הוא קידם אותי".

השחקן הכי טוב ששיחקת איתו?
"זה היה מזמן, שחקן מדהים, שלום תקווה. גם הייתי מוסיף את גילי ורמוט".

השחקן שהיה לך הכי קשה לשחק נגדו?
"זולה במשחק נגד צ'לסי, שחקן מדהים".

שחקן שחבל לך שלא שיחקת לצידו?
"בניון. למרות ששיחקתי איתו בנבחרת מבחינתי זה לא היה מספיק,  אם הייתי משחק איתו בקבוצה זה היה יותר כייף".

במילה אחת אם אתה צריך לסכם את הקריירה שלך?
"גאווה".