נבחרת הנוער תייצר המשכיות רק כשהעסקנים יפסיקו להפריע

מה תגידו על הניצחון הגדול של נבחרת הנוער על גיאורגיה? על העלייה לאליפות אירופה בפעם השנייה בהיסטוריה ולראשונה מזה 17 שנים? על זה שפתאום אפשר להבין שיש, כן יש, כישרון בכדורגל הישראלי והכדורגלן הישראלי יכול להתעלות ברגע האמת ולא להזדקק לחבילת טיטולים כמו שקרה כל כך הרבה פעמים בעבר?

שער הניצחון של שגיב יחזקאל בדקה ה-69 והיכולת לשמור על היתרון מול נבחרת חזקה יותר, טובה יותר ובטוח שמנוסה יותר, נותן זיק של תקווה שאולי בעוד כמה שנים נוכל לחגוג כולנו, אוהדי הכדורגל בישראל, העפלה שלישית אי פעם של הנבחרת שלנו, הבוגרת כמובן, לטורניר גדול. אנחנו עדיין חיים על אותם זיכרונות, השער של מוטל'ה במקסיקו והנבחרת של דוביד שוויצר במונטריאול 1976 ומאז כלום, חושך. שום דבר. פעם אחר פעם מספרים לנו שאנחנו טובים פחות, מוכשרים פחות, לא מספיק חזקים בראש. אל תאמינו לכל מספרי הסיפורים. למרות הקשיים, גדל כאן דור מוכשר שצריך לקבל הרבה תמיכה בכדי שבעוד כמה שנים יוכל לקחת אותנו למונדיאל או ליורו, וגם למשחקים האולימפיים. הבעיה היא לא השחקנים, הבעיה היא רק העסקנים.

נבחרת גיאורגיה, שהייתה מועמדת לעלות מהבית הישראלי לאליפות אירופה עד גיל 19 שתתקיים בחודש יולי בהונגריה, נהנית מתמיכה ממשלתית נרחבת. במדינות רבות במזרח אירופה הבינו כבר מזמן שהכדורגל הוא סם להמונים וככל שהאזרחים יהיו עסוקים בכדורגל, הפוליטיקאים יהיו פנויים ליהנות ממנעמי השחיתות. במדינות רבות בעולם הכדורגל הוא הלחם והשעשועים להמונים ועדיף שהאזרחים יתעסקו בו ויחשבו פחות על השחיתות המכוערת שהמנהיגים שלהם נהנים בעזרתה.

אצלנו, לצערי, יש פוליטיקאים מושחתים שמורשעים בבתי משפט, אך אין מספיק השקעה ממשלתית בספורט. אף אחד בממשלה, בטח שלא שר החינוך, מאמין כי חינוך גופני כבר מגן הילדים יוכל להפוך את הנוער שלנו בעתיד לספורטאי איכותי, ממש כמו בחו"ל. עם שתי שעות חינוך גופני בשבוע תלמידים אינם מקבלים חינוך גופני ראוי. אבל, בואו נחזור לכדורגל.

למרות שהפסידו, יש סיכוי רב יותר שבעוד כמה שנים תראו את כוכב נבחרת גיאורגיה, גיאורגי פאפונאשווילי, מככב באחת הקבוצות הגדולות באירופה מאשר שתראו, למשל, את שגיב יחזקאל, דור חוגי, איאד חבשי או כל אחד אחר מסגל הנבחרת. וזאת לא אשמתם, זאת אשמת עסקני הכדורגל שלנו. לכדורגלן הצעיר אין עתיד בטוח ומסלול בטוח ויציב לנוע עליו בכיוון קבוצה בוגרת. בליגת העל לנוער משחקים שחקנים חריגי גיל. מדובר בשלושה שחקנים בגיל בוגרים שנמצאים בהרכב הפותח ובעוד כאלה שיושבים על הספסל ותופסים מקום של שחקן נוער.

מה פתאום שחקנים בוגרים משחקים בקבוצת נוער, מה שלא קורה במקומות אחרים בעולם? כי לעסקני הכדורגל היה עדיף לפתור בדרך זו את בעיית השתלבותם בקבוצות הבוגרות ולעצור להם את הקריירה בצורה מלאכותית במקום לשבור את הראש איך לדאוג להם למקום בבוגרים. בעבר, לפני עידן חריגי הגיל, שחקנים צעירים מאוד קיבלו הזדמנות בקבוצות בוגרות והפכו לכוכבים. דרור קשטן, מוטל'ה שפיגלר, אורי מלמיליאן, משה סיני, אלי אוחנה, בוני גינצבורג, אייל ברקוביץ' ועוד רבים טובים ומוכשרים.

לאחר שסיים את גיל הנוער הכדורגלן הישראלי צריך לחפש את מקומו בקבוצה בוגרת ובדרך כלל לא מוצא. מאמנים מעדיפים שחקנים זרים ובדרך כלל זולים והצ'אנס לצעירים הוא נדיר. הדוגמא העכשווית הוא שובל גוזלן, הסקורר המוכשר שגדל כאן בשנים האחרונות ונראה שמקומו במכבי חיפה אינו מובטח. ההתאחדות לכדורגל חייבת להבין כי הגיע הזמן לבנות אופק מקצועי לדור העתיד ולא, נמשיך כולנו להאשים כי הכדורגלן הישראלי פחות טוב ומוכשר מהכדורגלן האירופי, האסייתי, האפריקני, האמריקני או הדרום אמריקני. בולשיט. מאמנים ישראלים חייבים להאמין בהם ולתת להם סיכוי גם אם תחילת הדרך לא תמיד מוצלחת. ההתאחדות חייבת לצמצם את הכמות הזרים בליגת העל ובליגה הלאומית לבטל כלל את הזרים ולהפוך אותה לליגה של שחקנים מקומיים.

אוהדי הכדורגל מחפשים את הכוכב המקומי שאפשר להזדהות איתו ולבוא לראות אותו בכל סוף שבוע על המגרש. ההתאחדות חייבת לקבוע מכסת שני שחקנים צעירים (לפחות) עד גיל 19 שכל קבוצה תהיה חייבת לרשום בטופס המשחק בליגת העל ובליגה הלאומית כל קבוצה תהיה חייבת לרשום לפחות שלושה ולהחזיק כמות גדולה יותר בסגל. אבל אני לא תמים. זה לא מצב נוח למועדונים כי הם מעדיפים להביא מחו"ל שחקנים צעירים שעלותם החודשית מסתכמת בכמה אלפי שקלים בודדים במקום לתת צ'אנס לצעירים שלנו.

אלה רק חלק מהסיבות מדוע העתיד של נבחרת ישראל נראה קודר והצלחת נבחרת הנוער גורמת לווריד מעל הגבה הימנית שלי להתנפח עוד יותר. חייבים להבין עד כמה ההישג הזה גדול. מאזן מושלם של תשע נקודות מבלי לספוג שער בשלב העילית מול גיאורגיה, שווייץ וקפריסין ובשלב הקודם ניצחון ענק על נבחרת הנוער של איטליה ומקום בין שמונה גדולות של היבשת בקיץ הקרוב. בשורה התחתונה, זאת הצלחה גדולה לכדורגל הישראלי ולמאמן אלי אוחנה שהכתיר בסיום המשחק את הניצחון כהישג הגדול ביותר שלו כמאמן.

ההישג בסוף השבוע הוא אחד מחמשת ההישגים הגדולים של נבחרות ישראל מאז הקמת המדינה. את מקסיקו ומונטריאול הזכרתי מוקדם יותר, ויש גם את הנבחרת הצעירה של גיא לוי שעלתה לאליפות אירופה לפני שבע שנים ויש את נבחרת הנוער, זאת של יוסי בניון ושות' ב-1997 שעלתה לאליפות אירופה עד גיל 18, מאז מסגרת הגיל שונתה.

עד היום לא הצליחו למנף את הצלחות העבר הבודדות של הנבחרות, אז בואו נקווה שאת ההצלחה הנוכחית ראשי ההתאחדות בעזרת ראשי המועדונים ידעו למנף. אני מאוד מקווה שהיו"ר הבא, כנראה עופר עיני, יבין היכן חייבים להשקיע וכי הגיע הזמן שלכדורגלן הישראלי הצעיר והמוכשר, יהיה מקום באחת משתי הליגות הבכירות. וכן, תמיד אפשר להקים ליגת מילואים לישראלים בלבד ולהפוך את גביע הטוטו למפעל שישלב בתוכו צעירים.

לסיום, בואו נעשה תרגיל קטן. תבדקו בעוד שלוש עד חמש שנים היכן ישחקו שחקני נבחרת הנוער של אלי אוחנה שניצחו את גיאורגיה: דין גל, מוחמד אבו אל היג'ה, עומר דנינו, איאד חבדי, עאמר מסרוואה, דור פרץ, עדן שמיר, מיכאל אוחנה, רמזי ספורי, דור חוגי, שון וייסמן, שגיב יחזקאל, דוד קלטינס, שגיא דרור, סתיו שושן וכל השאר. הלוואי שהם יהיו אלה שיובילו אותנו בעתיד למונדיאל.