משיגעון קטן לטירוף עולמי: כך הפך כדור הזהב לאובססיה

לכאורה, אין שום בעיה לבחור את הכדורגלן הטוב ביותר בשנת 2013, בדיוק כפי שבוחרים את שיר השנה, ספורטאי השנה וכו'. אבל מה לעשות וכדורגל ברוב העולם - בשונה מטניס או פורמולה 1 - הוא ספורט שהשנה שלו לא מתחילה בינואר ומסתיימת בדצמבר.

כי שנת 2013 מתחלקת בעצם לשניים. החצי השני של העונה שעברה - מינואר ועד מאי - והחצי הראשון של העונה הנוכחית - מאוגוסט ועד דצמבר. בשנה לא זוגית, בה לא התקיים בקיץ מונדיאל או יורו, קשה הרבה יותר לבחור. כי אם מתייחסים לתארים, כמו למשל ליגת האלופות בעונה שעברה, אז ריברי צריך לזכות. אבל מאז עברה חצי שנה שבה רונאלדו בלט יותר מכל אחד אחר, בטח מבחינת מספר השערים שהבקיע. אז איך בוחרים?

לפני שנגיע לאיך בוחרים, וזה סיפור בפני עצמו, אני לא יודע אם שמתם לב, אבל בשנים האחרונות האירוע הזה צבר הרבה יותר תשומת לב מבעבר. פתאום "כדור הזהב" הפך לאחד מאירועי השיא של הכדורגל העולמי. היו שנים שזה היה טקס קטן ואינטימי שאותו אירגן מגזין הכדורגל הצרפתי "פראנס פוטבול". לא היה שום אירוע ענקי ונוצץ, לא הושקעו בכך מיליונים, לא הגיעו אורחים מכל העולם, והוא בטח לא שודר בכל רשתות הטלוויזיה. נו טוב, ספ בלאטר עדיין היה מחוץ לתמונה.

אגב, בעולם הלטיני לכדור הזהב הייתה בעבר חשיבות הרבה יותר גדולה מאשר באנגליה למשל. מייקל אואן לא בדיוק הבין מה רוצים ממנו כאשר נבחר ב-2001, בעודו שחקן ליברפול. רק כאשר הגיע לריאל מדריד ירד לו האסימון. פתאום הוא הבין שפלורנטינו פרס רכש אותו בעיקר כי רצה לקשט את הסגל של ריאל במה שיותר "כדורי זהב". התקשורת הספרדית, שלא עשתה לו חיים קלים, צירפה תמיד לשמו את המילים "בלון דה אורו".

בספרד "כדור הזהב" הוא אובססיה. במיוחד כאשר חוץ מלואיס סוארס, שזכה בתואר ב-1960, אף שחקן ספרדי לא זכה בו.  התקשורת במדריד עשתה הכל כדי שראול יזכה, אבל זה לא קרה. ובספרד כולה, כולל בקטלוניה, כעסו כאשר ב-2010 ליאו מסי זכה בתואר ולא אחד משני אלופי העולם, צ'אבי או אנדרס אינייסטה.

אבל הדברים השתנו בשנים האחרונות, ולא בטוח שלטובה. כדורגל הוא משחק קבוצתי וכל התארים האישיים הללו אמורים להיות משניים. כל כדורגלן יאמר לכם שהוא מעדיף לזכות בגביע העולם, מאשר בכדור הזהב. אבל פיפ"א, כדרכה, מהרגע שניכסה לעצמה גם את התואר הזה, החליטה להפוך אותו לעניין מרכזי. יותר מדי מרכזי.

במהלך המונדיאל בדרום אפריקה הודיע ספ בלאטר, נשיא פיפ"א, שהושג הסכם שיתוף פעולה עם "פראנס פוטבול", זה שיזם את הענקת "כדור הזהב" ב-1956. החל מ-2010 התואר החדש נקרא "פיפ"א בלון ד'אור" – "כדור הזהב של פיפ"א", ובכך הסתיימה הכפילות שהייתה קיימת מאז 1991, כאשר בהתאחדות הכדורגל הבינלאומית התקנאו במסורת הארוכה והמפוארת של "כדור הזהב" ויצרו את הפרס שלהם: "כדורגלן השנה בעולם".

האמת היא שאז, בתחילת שנות ה-90, הייתה ליוזמה של פיפ"א סיבה טובה. שכן עד 1995 "כדור הזהב" היה בעצם עניין אירופאי בלבד. הבחירה הייתה בעצם לכדורגלן השנה באירופה בלבד, ולא בעולם. יותר מזה, לתואר יכלו להיבחר רק כדורגלנים אירופאים, כך שדייגו מראדונה למשל, גם בימים היפים ביותר שלו בנאפולי, לא היה כלל מועמד לתואר. כך למשל ב-1986, השנה הגדולה ביותר בקריירה של דייגו, מי שזכה בתואר היה הרוסי איגור בלאנוב, אולי הזוכה האלמוני ביותר בהיסטוריה של הפרס.

לכן גם רומאריו, גיבור הזכיה של ברזיל במונדיאל 1994, כלל לא היה מועמד ל"כדור הזהב" באותה שנה, כאשר היה הכוכב הכי גדול של ברצלונה. אבל הוא כן זכה בתואר "כדורגלן השנה בעולם" של פיפ"א. ב"פראנס פוטבול" הבינו שהם עושים צחוק מעצמם והתקנון שונה ב-1995, כך שלראשונה יכלו העיתונאים המשתתפים בבחירה להצביע גם עבור כדורגלנים לא אירופאים, כל עוד הם משחקים בקבוצות אירופאיות. צירוף מקרים או לא, אבל ב-1995 זכה ב"כדור הזהב" החלוץ הליברי של מילאן, ג'ורג' וואה - האפריקני היחיד שזכה בתואר.

הבחירה של "כדור הזהב" נעשית ע"י הצבעה של עיתונאי כדורגל, אחד מכל מדינה החברה באופ"א. כך לפחות היה המצב עד 2007, כאשר שוב שונה התקנון. הפעם הורחבה ההצבעה לעיתונאים מכל העולם, או נכון יותר כל מדינות אירופה ודרום אמריקה, וכן המדינות המובילות ביתר איזורי העולם.

במערכת "פראנס פוטבול" הבינו שבמצבו הנוכחי של הכדורגל, שהפך לגלובלי, כאשר כמעט כל שחקני נבחרות ברזיל, ארגנטינה, חוף השנהב וניגריה משחקים בקבוצות אירופאיות, זה יהיה לא רציני להתעלם ממה שחושבים העיתונאים באותן מדינות. בעצם, מה שהיה בעבר תואר שקבע מיהו הכדורגלן הטוב באירופה, הפך לזה שמגדיר מיהו הכדורגלן הטוב בעולם. ולמעשה כבר לא נשאר כמעט הבדל בין "כדור הזהב" לבין התואר שמחלקת פיפ"א מאז 1991 – "world player of the year". ההבדל היחיד בין שני התארים היה שיטת ההצבעה. בעוד שאת "כדור הזהב" בוחרים הפרשנים ואנשי התקשורת, את "שחקן השנה של פיפ"א" בוחרים המאמנים והקפטנים של הנבחרות הלאומיות.

למרות שיטות ההצבעה השונות, בין 2005 ל-2009 אותו שחקן זכה בשני התארים: ב-2005 זה היה רונאלדיניו, ב-2006 פאביו קנבארו, ב-2007 קאקה, ב-2008 כריסטיאנו רונאלדו וב-2009 מסי. לכן ההחלטה של פיפ"א ושל "פראנס פוטבול" הייתה מחוייבת המציאות.

בפיפ"א חברות 209 התאחדויות שונות ולכן בבחירת כדורגלן השנה אמורים היו להשתתף 209 עיתונאים, אחד מכל מדינה, ו-209 צוותים של מאמן וקפטן מכל נבחרת לאומית. הקולות כבר נספרו, ספ בלאטר כבר יודע מי נבחר. וב-14 בינואר, בטקס הגאלה המפואר של פיפ"א נדע מי זכה בתואר – כריסטיאנו רונאלדו, פרנק ריברי או לאו מסי.

אחרי שריאל מדריד הודיעה כי בסופו של דבר כריסטיאנו רונאלדו, שאיים לא להגיע לטקס, נרגע והסכים לבוא, עושה רושם שהייתה לו סיבה טובה מאוד לעשות זאת.