הכוכב מהקולג' כבר נזרק לכלא הצבאי, וצה"ל עדיין לא מרפה

לא חסרים מקרים מקוממים על עוולות שנגרמות לאזרח הקטן בשל בעיות בירוקרטיה. הסיפור הבא הוא דוגמא מצוינת לחלמאות ומראה כמה הספורטאים הישראלים נפגעים בגלל אטימות של הצבא והמדינה, וכיצד בשל שטויות פקידותיות הכדורסל הישראלי מפסיד את ספורטאי העתיד שלו.

תום מעיין היה בקיץ האחרון הרכז המוביל של נבחרת העתודה באליפות אירופה דרג א' ונחשב לאחד הכשרונות המובילים בכדורסל הישראלי. אותו כשרון שקיים ברכז מהגליל העליון גרם לאוניברסיטת סיטון הול האמריקאית להעניק לו מלגת ספורטאי מצטיין לארבע שנים, אבל בצה"ל לא ממש מתחשבים בחלום של מעיין. כעת, לאחר שכבר התגייס וקיבל אישור לצאת לארה"ב, כשהוא בתחילתה של עונתו השניה במכללה, דורשים ממנו בצבא לחזור ארצה באופן מיידי כדי להשלים את השירות.

מעיין הוא אמנם אתלט נהדר הבנוי לתלפיות וכנראה יכול היה להפוך ללוחם לתפארת, אבל בצה"ל כל כך מצאים לכישוריו שמייעדים לו תפקיד של מש"ק לוגיסטיקה. לכן הסיפור הזה כל כך מרגיז, כשאחד השחקנים היותר מוכשרים שגדלו פה לאחרונה יתבזבז בגלל עניינים בירוקרטיים.
 
לפני מספר ימים התפרסמה כתבה גדולה בנושא ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת: "הצבא הישראלי בולם את קריירת המכללות של הכשרון הישראלי הגדול". במסגרתה חשף קווין ווילארד, המאמן של מעיין בסיטון הול, את הקשיים שמערים צה"ל על הרכז שלו ועל האכזבה שלו מכך שהוא ייאלץ לוותר על אחד השחקנים החשובים בקבוצה. בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט החליט מעיין לספר על התקופה הקשה והעצובה שעוברת עליו.

"כל הבלגן התחיל לפני שנתיים, ברגע שקרעתי את הרצועה הצולבת בברך", נזכר מעיין. "זאת פציעה קשה שזמן ההחלמה שלה הוא בין 9 חודשים לשנה. מיד לאחר הפציעה קיבלתי הצעה להגיע לאוניברסיטת סיטון הול, ולעבור שיקום רציני שיכשיר אותי לחזור לשחק".

מעיין כמובן קפץ על ההזדמנות וטס לארה"ב כדי להגשים חלום של לא מעט כדורסלנים צעירים. "על הזדמנות כזאת אני לא מכיר הרבה אנשים שיוותרו", מסביר הרכז. "שיקום ברמה הכי גבוהה שיש, וגם השכלה שהיא משהו שנחוץ לכל אדם וכדורסלן במקרה של פציעה. נסעתי לסיטון הול בידיעה שיש לי עוד חודשיים להסדיר את עניין גיוסי לצה"ל, ושבכל מקרה היו דוחים את הגיוס שלי מעצם העובדה שבזמן זה אני עדיין מוגדר כנכה".

"במהלך החודשיים האלה, אני ומשפחתי שלחנו מכתבים לצבא וטלפונים אין-סופיים על מנת לעדכן על מצבי ולבקש דחיית שירות, אבל רוב המכתבים והשיחות לא קיבלו התייחסות", הוא מתאר. "ההרגשה הייתה שאין עם מי לדבר ושאף אחד לא מקשיב. בזמן שהרבה אנשים היו מנצלים פציעה כזאת בכדי לצאת מהצבא, אני רק ביקשתי דחיית שירות כדי שאוכל לחזור למצב נורמלי ולחזור למגרשים".
 
מעידה ראשונה

למרות שבצה"ל דרשו בשנה שעברה ממעיין להתייצב לגיוס, הרכז החליט להישאר בארה"ב ולפתוח את העונה עם סיטון הול. על אף העובדה שזאת הייתה עונתו הראשונה במכללות, מעיין הפך במהירות לאחד השחקנים החשובים של הקבוצה והיה הרכז הראשון שלה ברוב שלבי העונה. בד בבד הוא ניסה לפתור את הבעיות מול הצבא, אך ללא הצלחה.

"במהלך השהות שלי בארצות הברית נפגשתי עם נציג צה"ל", מספר מעיין. "הסברתי לו את כל הסיטואציה ואת הבקשה הקטנה שלי: 'תנו לי לסיים את השיקום ואת שנת הלימודים, ובסוף השנה אחזור לארץ ואתגייס'. נציג צה"ל לא הראה התפשרות ודרש שאחזור מיד לארץ, ליחס כזה ממש לא ציפיתי. כמה חודשים לפני כל המצב הזה ייצגתי את המדינה באליפות אירופה לנוער ובאולימפיאדת הנוער, ואני זוכה לכזאת התייחסות?!".

הטוויסט בעלילה  

בסופו של דבר, מעיין חזר בקיץ לארץ ונאלץ לעמוד בהשלכות של מעשיו. הוא נשלח לכלא הצבאי בגין עריקות ומיד לאחר מכן לטירונות. למרות חוסר ההתחשבות מצד הצבא לאורך כל הדרך, מעיין הגיע לטירונות בראש חיובי ולפי עדויות של מפקדיו היה אחד מהחיילים המצטיינים במחזור הגיוס. לאחר הטירונות יצא עם נבחרת העתודה לייצג את ישראל באליפות אירופה באסטוניה ואף זכה בתואר סגן מלך האסיסטים של הטורניר.

לאחר האליפות חזר מעיין לישראל לאחר שהבין שבצה"ל כבר לא יאפשרו לו לחזור ולהשלים את 3 העונות שנותרו לו בסיטון הול, אלא שהלחץ של איגוד הכדורסל נשא פרי. לפתע היה נראה שבצבא קיבלו שכל והחליטו לבוא לקראתו ולאפשר לו לצאת לארה"ב.

שמח וטוב לב, פתח מעיין את עונתו השניה בסיטון הול לפני שבועיים וחשב שהצרות מאחוריו. "חזרתי מהאליפות במחשבה שאחתום בקבוצה בארץ ואמשיך בשירותי בצבא, אך יום אחד קיבלתי טלפון ממנהל הספורט והוסבר לי שהכל הסתדר וניתנת לי ההזדמנות לחזור למכללות". מבחינת צה"ל, הסאגה הייתה רחוקה מלהסתיים. "לאחר מחשבות החלטתי לחזור לפחות לעוד עונה אחת במכללות, אבל עכשיו לפתע נודע לי כי לא אוכל לסיים את השנה במכללות".

בסיטון הול קיבלו את החדשות בעצב רב, אך כמובן שמעיין היה הנפגע העיקרי. הרכז המוכשר עוד לא השלים עם רוע הגזירה ומנסה לשנות אותה. כעוס ומאוכזב הוא החליט לחשוף את סיפורו האישי. "אני מרגיש מרומה, פגוע ומאוכזב מהיחס של הצבא, שמראה אטימות מוחלטת. לעולם לא הייתי חוזר לארה"ב בידיעה שזה המצב. לי נאמר בוודאות שאוכל לסיים את השנה בסיטון הול. נורא קשה להיות מרוכז בכדורסל כשכל הבלאגן הזה סובב אותי".

גם לא תומך לחימה

בסיפור החלם הזה קצת קשה להבין למה בצה"ל מתעקשים לגייס את מעיין כבר עכשיו, שכן הוא לא מיועד לתפקיד של לוחם או משהו יוקרתי אחר. גם לשחקן עצמו לא ברור למה בצה"ל כל כך לחוצים שיגיע מיידית, ושוב נזכיר שהוא ביקש דחיית שירות ולא שחרור משירות. "בזמן שירותי בצה"ל, לא ידעו מה לעשות איתי מהרגע שהגעתי לבסיס", הזכר מעיין. "יום אחד החלפתי מים באקווריום של הדגים, יום אחד עזרתי למש"קית ת"ש לקשט דפים ופעם אחרת חתמתי על כמה מעטפות".
 
מעיין רחוק מלהיות משתמט. מדובר בצעיר חיובי שמעוניין לשרת בצבא ולתרום למדינה, אך בו זמנית לא רוצה לפספס את ההזדמנות להתפתח ככדורסלן. אם בצה"ל יתעקשו, הרכז לא יסתכן בכניסה נוספת לכלא הצבאי ויחזור לישראל, אבל ייתכן שזה יעלה לו ולכדורסל הישראלי ביוקר.

"שירתתי בצבא מספר חודשים ואני יודע בוודאות שאני תורם הרבה יותר בזמן שהותי בארצות הברית ומרגיש שאני נותן הרבה יותר למדינה רק מעצם היותי פה", אומר מעיין את שעל לבו, ומנסה למצוא פתרון עתידי לבעיה שמאיימת על הכדורסל והספורט הישראלי כולו: "כיום בכדורסל המכללות משחקים שני שחקנים ישראלים בלבד - אני ואיגור קולשוב. שנינו הגענו לפה בכוחות עצמנו ובלי פוליטיקה, אלא רק דרך המגרש".

"בארץ צריכה לקום ועדה הרבה יותר רצינית בנוגע למי מקבל מעמד של ספורטאי עילוי ומי לא", מתריע מעיין, ותוהה: "אם הצבא שם רגליים לשני כדורסלנים שמשחקים בטופ של הכדורסל האמריקאי, לא כולל ה-NBA, והם לא מקבלים הגדרה של ספורטאי עילוי, אז מי כן?!".
 
ניתן לציין כי מגורמים צבאיים נמסר כי "החייל המדובר בחר שלא להתייצב לשירות צבאי כאשר נקרא לו, ולאחר שנפגש עם נציגי מיטב בארה"ב, חזר לארץ והחל בשירות תקין. לאור הצטיינותו בתחום הספורט, הוחלט להעניק לו לפנים משורת הדין מעמד ספורטאי מצטיין על מנת לאפשר לו לשלב אימונים תוך כדי שירותו הצבאי. יחד עם זאת, ימי החופש שניתנו לו במסגרת מעמדו כספורטאי מצטיין נוצלו ובקשתו חורגת מהמכסה המוקצבת לספורטאים מצטיינים ועל כן לא אושרה".