ואנחנו שניים

אין הרבה דברים שמחממים את הלב של אוהדי הספורט בישראל, מאשר לראות איך ספורטאי ישראלי יוצא לעולם הגדול ומצליח לתקוע יתד. לא רבים הם הפעמים שיוצא לנו לרוות נחת מאתלט מקומי שמתקדם לרמה הגבוהה ביותר בתבל. זה בדרך כלל קורה בהבלחות חד-פעמיות, שמגיעות בפערי זמן גדולים. אבל אנחנו חיים בימים מרגשים במיוחד, כאלה בהם שני כדורסלנים ישראלים צפויים לחלוק פרקט NBA אחד, משני עברי המגרש. רגע לפני שכולנו מתעוררים לקול השעון המעורר וצופים בעיניים טרוטות בגל מקל מכדרר מול עומרי כספי, זה הזמן להעיף מבט לאחור ולהיזכר בעוד רגעים בהם ספורטאים ישראלים התמודדו זה מול זה בתחרויות בינלאומיות.

יוני ארליך נגד אנדי רם, USOPEN 2010

במצב רגיל, בין השם "ארליך" לשם "רם" מופיעה וו החיבור ולא המילה נגד. וזה כשלא פשוט מכנים אותם "אנדיוני". אבל ב-2009 ארליך הסתבך עם פציעה טורדנית במרפק, שגרמה לו להיעדר מהמגרשים ולהידרדר בדירוג העולמי. רם עבר לשתף פעולה עם גלריה של טניסאי זוגות אחרים, בעוד שארליך נאלץ לטפס חזרה לטופ העולמי דרך טורנירים קטנים. הפיצול הזה הוליד דו-קרב פיקנטי בין השניים כעבור שנה, דווקא ב-US OPEN.

באותה תקופה, היו מי שחשבו שצמד הטניסאים הישראלי הטוב בכל הזמנים כבר לא יחזור לשתף פעולה, ושהשניים נמצאים הרחק אחרי השיא. אבל הם הוכיחו שעדיין יש להם את זה עם טניס נהדר וקרב גדול. בסופו של דבר, ארליך ניצח יחד עם ג'ורדן קר האוסטרלי 5:7, 7:6, 6:7 את רם ובן זוגו ג'וליאן נואלס האוסטרי, בדרך לסיבוב השני בגרנד סלאם. מאז הם כבר הספיקו להתאחד מחדש, אבל ארליך הרוויח את הזכות להתרברב גם עוד שנים רבות אחרי שיפרשו מהמשחק.

ברדה וגנק נגד מכבי חיפה, מוקדמות ליגת האלופות, 2011

כל מי שישב אי פעם ביציע המזרחי באצטדיון רמת גן, יודע שדרוש טלסקופ משוכלל כדי להבחין במה שמתרחש על כר הדשא. חוקי האצטדיון הלאומי התבטלו לרגע אחד עבורי ועוד אלפי אוהדים ירוקים ביציעים באוגוסט 2011. היה אפשר לזהות בבירור את תסרוקת הקארה האיקונית של אליניב ברדה, בעודו משתלט על הריבאונד ושולח את הכדור לרשת.

כן, עוד היה משחק גומלין בבלגיה. ו...גנק עלתה ליתרון, ו...אייל גולסה ענה בשער ענק (פעם הוא עוד התעסק בכדורגל), ו...דוידוביץ' שוב ספג, ו...הווארד ווב גנב לנו את ההצגה, ו...עמאשה פגע בקורה, ו...בפנדלים חיפה נכשלה. אך הרגע האמיתי בו הכרטיס לליגת האלופות אבד, היה באותה בעיטה מדויקת של ברדה. נדמה שמאותו רגע, המועדון הירוק נמצא בצניחה מתמדת והמצנח פשוט לא נפתח.

עודד קטש ופנאתינייקוס נגד מכבי ת"א בגמר גביע אירופה לאלופות, 2000

"זה היום הכי מאושר בקריירה שלי, והכי עצוב בקריירה שלי", הוא קבע, ובעצם סיפר את כל הסיפור. כמה חודשים אחרי שהוא עזב את יד אליהו, כמה חודשים לפני שפציעה אכזרית אילצה אותו לתלות את הנעליים, אחד הכדורסלנים הגדולים ביותר שצמחו בישראל הגיע לשיא. עודד קטש עלה מהספסל של פנאתינייקוס, צלף 17 נקודות וקבר את חלום גביע אירופה של מכבי ת"א ואלפי אוהדיה בכיכר רבין.

תמיד צחקו על קטש בגלל תווי הפנים האדישים שלו, אבל נדמה שבאותו רגע בו הוא זכה על חשבון מכבי בגביע, תווי הפנים הללו התאימו יותר מכל. משהו נראה כבוי בגארד, כאילו הוא עבר חוויה חוץ-גופית. כנראה שזה מה שהוא היה צריך לעשות כדי לתת תצוגת MVP בגמר - להתנתק.

גיא ברנע ויונתן קופלב בגמר אליפות העולם בשחייה בברצלונה, 2013

כדי להגיע לגמר אליפות העולם בענף יחידני כמו שחייה, אתה צריך להיות עילוי. תחשבו על זה - זה אומר שיש רק עוד 7 אנשים ברמה שלך מתוך מיליונים. בשביל שבגמר יהיו שני שחיינים ממדינה בת כמה מיליוני תושבים בודדים, כבר נדרש צירוף מקרים אדיר. אבל זה בדיוק מה שקרה מוקדם יותר השנה, כשברנע וקופלב התייצבו כמעט כתף לצד כתף בבריכה בברצלונה, בגמר ה-50 מטר גב.

אין הרבה דברים יותר מרגשים וממלאי גאווה מלראות שני ישראלים בפסגה לעיני מיליוני צופים ברחבי העולם. מלראות את דגל ישראל מופיע ליד שמותיהם כאשר השחיינים מוצגים לפני משחה הגמר. עזבו את העובדה שהם סיימו במקומות 7-8. עצם ההופעה של שניהם במעמד הזה, היא הישג כמוהו הכדורגל מעולם לא חלם לגרד. מי ייתן ובקרוב גם נקבל מהענף הזה מדלייה אולימפית.

פרידמן נגד ענבר; צוברי נגד משיח, גלישה

מסתבר שגולשים טובים מגיעים בזוגות בישראל. כמו שלמסי יש את רונאלדו, כמו שלפדרר יש את נדאל וכמו שללברון יש את דוראנט, כך היו פרידמן וענבר וכך גם היום צוברי ומשיח. אין כמו יריבות ספורטיבית צמודה כדי להגיע למיצוי של היכולות הפיזיות שלך, כדי לדחוף את עצמך לקצה. הבעיה היא שלפעמים היריבות הזו עוברת לפסים אישיים, ושם כבר כל האמצעים כשרים.

היריבות בין פרידמן לענבר בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, עוד הייתה בגדר הטעם הטוב. אמנם היום רגעים לא פשוטים וכמה פרשות, אבל בשורה התחתונה התחרות בין השניים סיפקה שתי מדליות אולימפיות, ארד וזהב, מטעמו של פרידמן. כשענבר פרש הם גם הראו חברות טובה והסכימו לעבוד ביחד.

אבל במקרה של צוברי ומשיח, הסיפור כבר שונה. הכל הגיע לשיא לקראת אולימפיאדת לונדון - שני גולשי הניל פרייד נאבקו על כרטיס בודד למשחקים דרך ארבע תחרויות קריטריון. וכשכזה פרס מונח על הכף, הם לא הצליחו להתאפק. הקרב הפך למכוער: צוברי ניסה לגרום לשופטים לפסול את משיח; משיח חסם במכוון את הקולגה בדרך למצוף כדי להאט אותו כאשר כבר לא היה יכול להתקדם בדירוג בעצמו. אולי בעוד 10 שנים הם יסתכלו לאחור ויצחקו, אבל מהצד זה נראה רע. לפחות שבריו 2016 תצא לנו עוד מדליה מהיריבות הזו.

ג'רבי VS שלזינגר, ג'ודו

בדיוק כמו אצל החבר'ה מהים, גם על המזרן הימצאותה של יריבה אישית עזרה למנף את הקריירה של ירדן ג'רבי ואליס שלזינגר, שתי ג'ודאיות בקטגוריית המשקל עד 63 ק"ג שנמצאות בטופ העולמי. שלזינגר, שבוגרת מג'רבי בשנתיים, שלטה במפגשים ביניהן בתחילה. היא ניצחה בהחלטת שופטים ברבע הגמר של טורניר גרנד סלאם בריו דה ז'ניירו ב-2009, והגדילה לעשות כשהפילה את בת ארצה באיפון בגמר של טורניר במסגרת סבב גביע העולם בבאקו כעבור שנה. העליונות של שלזינגר עד 2012 הבטיחה לה גם את הכרטיס למשחקים האולימפיים בלונדון והשאירה את ג'רבי בחוץ.

אלא שג'רבי החלה לצמצם את הפער והשיגה ניצחון ראשון על שלזינגר במאי 2013, בחצי הגמר של הגרנד פרי הטורקי, עם איפון משלה. ההמשך ידוע - ג'רבי המשיכה להפגין עליונות, טיפסה למקום הראשון בדירוג העולמי וזכתה באליפות עולם היסטורית בקיץ. שלזינגר? היא בעיקר עסוקה בכסאח מתמשך עם האיגוד ובפעם הבאה שהיא תפגוש את ג'רבי היא עשויה לייצג בכלל את אזרבייג'אן. ב-2016 הן אולי יסגרו מעגל ויתמודדו זו נגד זו היכן שהיריבות החלה, בריו, אבל אז זה כבר לא יתאים לכתבה הזו.