שנאה בת 400: הדרבי הרותח ביותר באנגליה

אנגליה זו מדינת הדרבים, ובכל מחזור פרמיירליג יש אחד שכזה, כמעט. כל עיר זוטרה באנגליה מחזיקה לפחות בשתי קבוצות, כשבלונדון בלבד יש העונה שש קבוצות בליגה הבכירה שמתחרות ביניהן שבת אחר שבת, או ראשון אחרי ראשון. הדרבי הלוהט של לונדון הוא של צפון העיר, בין טוטנהאם לארסנל, ואליו מתווספים משחקי הדרבי של מנצ'סטר, ליברפול ועוד אחד, רותח לא פחות: הדרבי של צפון מזרח אנגליה בין ניוקאסל לסנדרלנד.

רק ביום חמישי נגזר דינו של בארי רודג'רסון, אוהד ניוקאסל, שבתום הדרבי בשנה שעברה בעט בסוס וייאלץ לשבת כעת שנה בבית הסוהר, ועל הדרך גרם לאווירה החמה להתחמם עוד יותר לקראת המפגש ב-15:30 בין הקבוצות.

עשרות/מאות/אלפי אגדות נקשרו בקרב בין הקבוצות, כשהשנאה העתיקה בין הערים השכנות החלה כבר בימי המאה השבע עשרה בתקופת מלחמת האזרחים באנגליה, דרך מחלוקות רבות במהפכה התעשייתית במאה התשע עשרה ועד האיבה הגדולה היום, שמתרחשת בכל תחומי החיים ובאה לידי ביטוי בעיקר בכדורגל.

ראשית, אי אפשר לדבר על דרבי "הטין ווייר" מבלי להתייחס לסיפור של שני שחקנים ששיחקו בשני המועדונים - מייקל צ'ופרה, ולי קלארק. שניהם גדלו בניוקאסל ועשו את המעבר לסנדרלנד, וזכורים כאגדות רק בניוקאסל למרות המעבר האסור שעשו, וזה רק בגלל משחקי הדרבי. קלארק, שאחרי 7 שנים בניוקאסל חצה את הכביש, שיחק בסנדרלנד בין 1997 ל-1999. ב-99 הגיעה ניוקאסל לגמר הגביע האנגלי והפסידה למנצ'סטר יונייטד 2:0. קלארק שהיה בוומבלי באותו משחק, נצפה לובש חולצה שעליה נכתב: "ממזרי המקאם עצובים" (מקאם - כינוי גנאי של אוהדי ניוקאסל לאוהדי סנדרלנד).

קלארק נחתך מיידית מסנדרלנד ולעולם לא שיחק שם שוב. שנה לאחר מכן, הוא עבר לשחק בפולהאם וב-05/06 חזר לעונת פרישה בניוקאסל. בדרבי באותה עונה החליף את קלארק מייקל צ'ופרה ובתוך 14 שניות כבש את השער המהיר ביותר במשחקי הדרבי בין הקבוצות. בתום אותה עונה פרש לי קלארק ממשחק פעיל, וצ'ופרה, אחרי עונה מוצלחת בקרדיף ששיחקה אז בליגת המשנה, מצא עצמו לובש את הבגדים הוורודים של סנדרלנד. כשהגיע הדרבי, החמיץ צ'ופרה מול שער ריק, החמצה שעד היום יש קונספירציות לגבי השאלה אם הייתה מכוונת. ביום שישי אגב, העלה לטוויטר תמונה שלו כשבידו פתק ועליו נכתב "הכנסתי את הכדור לרשת של המקמס". כשנשאל על ידי המקומונים על פשר התמונה אמר: "כל אוהד של ניוקאסל אוהב להתלוצץ על אוהדי סנדרלנד, בטח בימים של לפני דרבי. אני לא שונה. אהיה במשחק ביום ראשון, ואצפה כמו כל אוהדי המגפייז לניצחון".

כמו בכל דרבי, היוקרה היא מעל הכל, אך כעת מדובר בקרב חשוב גם לגבי המשך העונה. סנדרלנד, שמגיעה למפגש עם גוסטבו פוייט במשחק הבית הראשון שלו כמאמן החדש, חווה פתיחת עונה איומה, ופוייט טרם הספיק לעשות שינוי בקבוצה (הפסיד 4:0 בסוונסי בבכורה שלו), אולם לא ניתן להצביע על ניוקאסל שפתחה את העונה בצורה בינונית למדי עם 11 נקודות מ-24 אפשריות כפייבוריטית. ניוקאסל, שאוהדיה עסוקים במאבק נגד מדיניות הקמצנות של הבעלים מייק אשלי, באה למשחק אחרי 2:2 עם ליברפול ובמטרה אחת - להשאיר את סנדרלנד גם אחרי המחזור התשיעי עם נקודה בודדה במקום האחרון.

מצד שני, בשנה שעברה פאולו די-קאניו פתח בצורה לא מרשימה את הקמפיין שלו כמאמן סנדרלנד, אך מהרגע שהביס את ניוקאסל בדרבי בסט ג'יימס פארק, הצליח להוציא את הקבוצה לרצף ניצחונות שהבטיח את הישארותה בליגה, וחשוב מכך העלה את המורל לאוהדים למודי האכזבות של החתולים השחורים, לכן המשחק הזה הופך לקריטי מכל הבחינות וכל תוצאה שבה המשחק יגמר לא תפתיע איש.