זמן ללכת?

שאלת אלי גוטמן

ערב המשחק מול פורטוגל אחת השאלות המרכזיות על סדר היום היתה האם אלי גוטמן צריך להמשיך בתפקידו כמאמן הנבחרת? אם גוטמן יכול להבטיח לנו שבקמפיין הבא השחקנים שלו ייראו כמו במחצית השניה, אין לי בעיה שיישאר עוד קדנציה. אלא שלפי המחצית הראשונה - לא רק שלא התקדמנו - אלא הלכנו לאחור.

ישראל נראיתה מבוהלת ומפוחדת. לעיתים זה נראה כמו משחק בוגרים מול נוער. היה משעמם ובעיקר ומכעיס לראות נבחרת שלא מסוגלת לעבור את החצי. חבל שרק במחצית השניה הבנו שפורטוגל היא באמת לא נבחרת גדולה. היא נבחרת של שחקן אחד,וזהו. בתחילת הקמפיין אמרו שלא אפשרי לעבור את רוסיה ופורטוגל אבל בסופו של דבר התברר שמעבר שהיינו יכולים לעבור לפחות את פורטוגל. פשוט פיספסנו שני ניצחונות נגדם.

אז מה עם גוטמן? באף קמפיין אסור שמשחק אחד יקבע את גורל המאמן. אם היינו צריכים לבחור משחק שעל פיו הוא צריך למשיך להמשיך היינו בוחרים את ה-3:3 עם פורטוגל בבית. מנגד, אם היינו רוצים להסתכל על צידו השני של המטבע בוודאי היינו מזכירים את שתי תוצאות התיקו מול אזרבייג'אן. בסיום קמפיין צריך להסתכל רק על דבר אחד: האם הנבחרת התקדמה או נסוגה.

בתום המחצית הראשוה מול פורטוגל נראה שנסוגנו 20 שנה לאחור, בסיום המשחק דווקא נדמה היה שבהחלט התקדמנו. בשורה התחתונה אם כל הזמן יגידו בישראל "שתמיד אנחנו מיועדים למקום השלישי" אז באמת שלא חשוב מי יאמן. לדעתי, תמיד צריך לחשוב צעד אחד קדימה. התקדמות תהיה אם באמת ננצח נבחרת שמדורגת מעלינו, מה שלא עשינו בשנים האחרונות. אז האם גוטמן צריך להמשיך או לא? אומר זאת בפשטות: זה לא מעניין. זה יכול להיות גוטמן, אברם גרנט או רוני לוי. הגיע הזמן שנהיה בטורניר גדול.

יש על מי להישען?

בהרבה מקומות בעולם מדובר במחשבה נכונה: לקחת שחקנים בכירים מהקבוצה הטובה במדינה ולבנות עליה את הסגל. מול פורטוגל ראינו 6 שחקנים של מכבי תל אביב. זה טוב חברתית אבל לא הוכח שזה היה טוב על המגרש. שחקנים כמו שרן ייני ומהראן ראדי יכולים לבלוט כל שבת בבלומפילד, אבל בנבחרת הם לא נותנים הרבה. דווקא צעירים כמו טל בן חיים ועמרי בן הרוש, בנוסף לאיתן טיבי וערן זהבי צריכים לקבל מקום מובטח בסגל הבא, אם כי לא תמיד בהרכב.

כנראה שהצעד הדרוש הוא הצערת הנבחרת. פעם חשבנו ששחקן כמו ביבראס נאתכו יוביל את הסגל אבל הוא איכזב מדי משחק. מלבד טיבי, בן הרוש וזהבי קשה להצביע על שמות אחרים. לכן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה ביותר עבור מאמן: היכולת לבחור את השחקנים הטובים הביותר בשבוע של משחק. שם ימדד המאמן הבא.

זה לא מספיק

כאחד המבקרים הגדולים ביותר של דודו אוואט אני חושב שגם אחרי פורטוגל השוער צריך לפנות את מקומו בין הקורות. בסך הכל הוא איכזב במהלך הקמפיין וספג לא מעט גולים באשמתו. כמו שבגלל משחק אחד לא ראוי לקבוע האם גוטמן ימשיך או לא, כך גם לגבי אוואט. הוא היה פנטסטי מול פורטוגל, אך למרות זאת צריך לפנות את הבמה.

הדור הבא

אחרי הקמפיין הנוכחי התחושה היא שהגיע הזמן לתת מקום משמעותי בסגל לשחקנים צעירים ומבטיחים. רוצים דוגמאות? דור מיכה וחן עזרא למשל. הם העתיד של הכדורגל שלנו וחובה להבהיר להם שממש לא בושה להסתכל לכל נבחרת בלבן של העיניים, כי אין למה לחשוש. אם נמשיך לחשוב על הגנה נפסיד בכל משחק. כשלוקחים הימור ומשחקים עם שחקנים מוכשרים בחלק ההתקפי לא מפסידים. חבל שיש רק שתי דוגמאות לכך: צרפת 1993 ופורטוגל 2013.