מלאך או שטן: מה ההבדל בין היד של קינן לזו של סוארס?

לפני שלוש שנים הפך לואיס סוארס, כוכב נבחרת אורוגוואי ל"פושע ספורטיבי". לא פחות. מיליוני מילים של אלפי פרשנים ובעלי טורים ברחבי העולם שפכו אש וגופרית על החלוץ, שבדקה ה-120 של משחק רבע-גמר המונדיאל מול גאנה, הדף את הכדור בידו מקו השער.

• כל הכתבות, הניתוחים והפרשנויות - בכל הנושאים - כאן בעמוד המגזין שלנו

גאנה, צריך להזכיר, הייתה אמורה להיות הנבחרת האפריקנית הראשונה בהיסטוריה שמעפילה לחצי-גמר גביע העולם. 84 אלף צופים ב"סוקר סיטי" ביוהנסבורג עודדו אותה בטירוף. גאנה נראתה מצויין והגיע לה לנצח. היא תקפה בחמת זעם לקראת סיום ההארכה, במצב של 1:1, ואורוגוואי רק התפללה שהמשחק יסתיים ויגיע לפנדלים.

סוארס, כמו כל חבריו לנבחרת, עשה בדקות האלה בעיקר הגנה. כשסטפן אפיה נגח לכיוון השער הוא חילץ בראשו. כשהכדור החוזר של דומיניק איידיאה כבר עבר את השוער פרננדו מוסלרה ואיים להיכנס לרשת, סוארס הדף ביד, כמו שוער.

כשסוארס עשה את מה שעשה, הוא ידע בדיוק מה יהיה העונש: פנדל וכרטיס אדום. הוא ידע שבמעשהו הוא מקריב את עצמו, שלא יוכל לשחק בחצי-הגמר, אם נבחרתו תעפיל איכשהו. הוא גם ידע שרוב הסיכויים שהמעשה שלו יהיה לשווא, כי סביר שגאנה תבקיע בפנדל ותנצח. אבל הוא גם ידע שזו הדקה ה-120 ואין לו ברירה אחרת.

כולם זוכרים איך הסתיימה הדרמה: אסמואה ג'יאן בעט את הפנדל למשקוף, אורוגוואי ניצחה בדו-קרב הפנדלים שבא מייד לאחר מכן וגאנה הודחה.

מייד לאחר המשחק החל המבול. סוארס הואשם כ"רמאי", כ"אנטי ספורטאי". באורוגוואי כמובן דחו את הטענות ואמרו בדיוק ההיפך, שסוארס "הקריב את עצמו למען הנבחרת", וכי הוא לא ניסה להתחמק מהעונש שהגיע לו. שהוא היה מודע היטב לחוקה ולתוצאות של מעשהו. אבל זה לא עזר. כמעט בכל כלי התקשורת באירופה, וגם בישראל, סוארס יצא "האיש הרע" מהסיפור הזה.

אתמול, בדקה ה-40 בקרית אליעזר, התעופף דקל קינן והדף בידו את הכדור של מאור בוזגלו, שעמד לחדור לרשת. גם הבלם החיפאי ידע בדיוק את משמעות המעשה שלו. הוא ידע שמגיע לו אדום, וירד מהמגרש אחרי שלחץ את ידו של השופט אלי חכמון. הוא ידע שהפועל באר שבע תקבל פנדל ושמרבית הסיכויים שהיא גם תבקיע.

אבל היה הבדל אחד גדול: זו הייתה הדקה ה-40. אף אחד כמובן לא יודע איך היה מסתיים המשחק אם קינן לא היה מושיט את ידו, אם באר שבע הייתה עולה ל-0:1 - אבל מכבי חיפה הייתה נשארת באחד-עשר שחקנים. מבין שתי האפשרויות, נראה לי שהיה נכון יותר לחיפה להישאר בהרכב מלא, גם אם הייתה יורדת להפסקה בפיגור. זה היה משאיר לה סיכוי טוב יותר לנצח. כלומר, נכון יותר מבחינת קינן היה לוותר על הזינוק ההירואי. אבל זו דעתי הפרטית.

קינן הימר ולמזלו ברדה פיספס את הפנדל. אבל אסור לשכוח שבמחצית השנייה באר שבע הייתה קרובה הרבה יותר מחיפה לנצח את המשחק.

אבל זה העניין הפחות חשוב פה. מה שמוזר לי זה שמאז סיום המשחק אתמול לא נשמע אפילו קול אחד קטן שכינה את דקל קינן "רמאי" ו"אנטי ספורטאי". לא שאני חושב שהוא כזה. ממש לא. טענתי אז ואני טוען גם כעת שזה חלק מהמשחק, כשכולם יודעים את החוקים, יודעים גם מה העונשים ומקבלים אותם ללא ויכוח.

ובכל זאת, מאוד מוזר לי שלא שמעתי אף פרשן ואף הוגה דעות שיגיד שמה שדקל קינן עשה אתמול היה "מנוגד לערכי הספורט", שזה "פשע ספורטיבי". וזה כולל אנשים מסויימים מאוד שלפני שלוש שנים אמרו בדיוק את אותו הדבר על לואיס סוארס ושפכו עליו רפש וגבבה. מאוד מעניין אותי לאן נעלמו פתאום כל אבירי הצדק הללו ולמה הפעם הם מקבלים את המעשה בהבנה.