הניצחון הגדול של מכבי תל אביב בקרית אליעזר על מכבי חיפה (0:3) הוא יותר מהצהרת כוונות. להגיע למשחק חוץ מול מכבי חיפה, שקיבלה אפשרות לצבור מומנטום חיובי אחרי שני הפסדים מאכזבים לאשדוד ואלקמאר, זה אומר הרבה לקראת המשך הדרך. חיפה צריכה לרדוף אחרי מכבי כבר מהמחזור השלישי ואני בטוח שזה לא יהיה קל.
מכבי חיפה נראתה רע מאוד, היא הייתה באמת גרועה. אף אחד מ-11 השחקנים שאריק בנאדו העלה על כר הדשא לא התקרב לרמת כדורגל בינונית. נדמה שבמשחק של חיפה הכל קורה במקריות. אין קבוצה מסודרת שיודעת מה היא רוצה, אלא הכל בנוי על הצלחה מקרית של חן עזרא וברור שזה לא מספיק טוב לקבוצה שרוצה להיאבק על אליפות.
יחד עם זאת, כרגע עוד אי אפשר לקרוא לזה משבר. נכון ששום דבר לא נראה טוב היום, אבל אפשר לצאת מזה. לחיפה יש שלל בעיות. ראשית, שחקנים לא מוצבים בעמדות הטבעיות שלהם. אבוחצירה ותורג'מן נדדו כל הזמן לאגפים וזה גרם להם לרדת יותר מדי להגנה, גם גוסטבו בוקולי לא הזכיר את היכולת המוכרת שלו. בנוסף, אני מאוכזב מרובן ראיוס. בחיפה בנו עליו הרבה משום שהוא השחקן הטוב ביותר בקבוצה והפעם הוא לא נתן כלום. הקישור היה אנמי וכל פעולה בנויה על יכולת אישית של חן עזרא - אם הוא יכדרר או לא. המשחק של חיפה לא מדויק והוא שופע באיבודי כדור. בקיצור, הייתי רוצה לראות את חיפה משחקת בצורה שונה לגמרי.
מנגד, אפשר היה לראות את ניהול המשחק המצוין של פאולו סוזה, שפתח עם חמישה קשרים, ביניהם שלושה קשרים דפנסיביים שהבטיחו לו את השליטה במרכז המגרש. בנוסף, ב-0:1 לטובתו במחצית השניה הוא הכניס חלוץ במקום קשר, את פריצה במקום מואנס דאבור וזה מה שהפך את הניצחון לחגיגה מבחינת מכבי, כאשר פריצה גמל לו עם צמד. בשורה התחתונה כאן קיבלנו חילופים טובים וניהול משחק מצוין של הפורטוגלי לעומת חילופים סתמיים של בנאדו.
ידעתי שלחיפה יש בעיות, בדיוק כפי שחשש יעקב שחר, אך באמת שהופתעתי לרעה. מעניין מה עובר עכשיו בראש של האוהדים הירוקים. היריבות בין מכבי תל אביב למכבי חיפה לא קשורה רק לטבלה, אלא זו יריבות על ההגמוניה כיום בכדורגל הישראלי. בפועל, המשחק של חיפה לא דמה כלום ולא בטוח בכלל שהיא תנצח את סכנין. מצפה לבנאדו משחק קשה מאוד בדוחא, כאשר היריבה (7 נקודות) תגיע עם מורל גבוה לעומת החבורה השפופה מכפר גלים. הפסד ליגה נוסף עשוי להתחיל בכדור שלג של בעיות בתוך הקבוצה וזה יהיה כבר לא נעים.