ימים נוראים: צפו ב-1:1 של ישראל מול אזרבייג'אן

מה כבר ביקשנו? כל הקיץ נאבקו בישראל על עתיד הכדורגל, דרשו תקציבים והפרדות, חלוקה שווה, חינוך ספורטאים מהגיל הרך, שיקוף, בנייה, פיתוח. כבר חשבנו שאולי יש עוד סיכוי, בנינו נצורות, החזקנו אצבעות ונתנו לתקווה לנפח לנו את המפרשים. כל כך קיווינו שסוף סוף נבחרת ישראל תעשה את הבלתי ייאמן, תפתיע ואולי תעפיל להצלבה ממוקדמות המונדיאל. אבל כמו תמיד, הכדור היה ברגליים שלנו ושוב בעטנו בדלי. ישראל אירחה הערב (שבת) את אזרבייג'אן והיתה חייבת לנצח, אבל סיימה ב-1:1 מאכזב וחלש שהרס לה את הסיכויים לעקוף את רוסיה ופורטוגל. הכל, מול עיניהם של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון ומול עיניו של הקפטן המודח שישב ביציע, יוסי בניון. חג שמח ושנה טובה. עאלק. 

במשך החג נבחרת ישראל בכדורסל הושפלה באליפות אירופה עם 3 הפסדים רצופים, והיום הגיע תורם של הכדורגלנים לתפוס את הראש. אלי גוטמן החליט לזנוח את שיטת ה-4-4-2 שלו ולעלות עם חלוץ אחד מול נבחרת שטרם ניצחה בשלב הבתים, מול מדינה שהאלופה שלה, חזאר לנקראן הושפלה 8:0 מול מכבי חיפה רק לפני חודש. רק ברגע שהוא עבר לשחק עם שני חלוצים והכניס את אליניב ברדה, איתי שכטר הביא את הסחורה וכבש, אבל זה היה מאוחר מדי ומעט מדי.

מעבר לכך, חן עזרא היה חלש מאוד ואיבד יותר מדי כדורים באגף. ערן זהבי לא נתן הערך המוסף בחלק הקדמי. מאור מליקסון נעלם כלא היה ואופיר דוידזאדה בהופעת הבכורה שלו בישל אמנם, אבל לא בלט כלל. דודו אוואט היה חייב להדוף את השער של אמירגולייב, אבל אף אחד כבר לא מצפה ממנו ליותר מדי. מה שבטוח, ככה לא בונים נבחרת, ככה לא עולים לשחק במדים הלאומיים מול עיניהם של 21 אלף צופים שהשקיעו והגיעו לרמת גן. אפשר לזרוק את הקמפיין הזה לפח, ודווקא מול נבחרת שהיינו אמורים לדרוס.

מכת פציעות? זה לא תירוץ. נכון שעדן בן בסט ותומר חמד כבשו את מירב השערים עד כה בקמפיין, אבל אין סיבה שלא יימצא חלוץ ראוי לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל. ההחלטה לעלות עם שכטר במקום עם אליניב ברדה תמוהה, איפה ברק יצחקי, טל בן חיים, עומר דמארי, מישהו אחד לרפואה שיודע לשים את הכדור ברשת? כל החוד רקוב מן היסוד, הנבחרת לוקה באותה ה-"מחלה" של ליגת העל, אולי יש מישהו בקהל שיודע להרים כדור לרחבה? אחד שיודע לתת מסירת עומק כמו שצריך? אולי בכל זאת צריך את בניון על כר הדשא.

שתי התצוגות מול אזרבייג'אן בקמפיין הפכו לעקב אכילס של הנבחרת ודווקא בהן נכשלנו. אז מה היה שווה ה-3:3 מול פורטוגל? למה בדיוק פיללנו אחרי ה-0:2 על צפון אירלנד? בקצב הזה, לא נעלה גם ליורו 2016 אליו תגענה 24 נבחרות. פורטוגל ורוסיה ניצחו אמש ופתחו פער בצמרת הבית, יש אולי עוד 9 נקודות בקופה ועל הנייר הכל אפשרי, אבל אלי גוטמן הצית הערב גפרור ושרף כל זכר לסיכוי תיאורתי.

מחר תצא נבחרת ישראל למשחק חוץ קשה ביותר מול רוסיה החזקה, אותה אחת שהביסה את חניכיו של גוטמן 0:4 כאן ברמת גן. כמו שהנבחרת נראית, בתום המשחק, יחזרו הכחולים לבנים ארצה ויבקשו מכל אוהדי הספורט בישראל סליחה ביום כיפור.

מהלך המשחק:
כבר בדקה השניה, חן עזרא קיבל את הכדור בצד שמאל של הרחבה, הגביה ושכטר הגיע, אך נגח מעל למשקוף. בדקה ה-20, נאתכו הרים כדור קרן משמאל וטיבי הגיע נהדר ובעט, אך הכדור שפשף את הקורה ויצא החוצה. 10 דקות לאחר מכן, אבדולאייב קיבל את הכדור בצד ימין של הרחבה וכבר הגיע קרוב מאוד לשער, אבל גלישה טובה של אלברמן חילצה את הכדור והגנת הנבחרת הרחיקה. שתי דקות עברו ונאתכו סוף סוף בעט לכיוון השער, אבל הכדור התעופף ליציע. טיבי המשיך לסכן את השער כשניסה לבעוט כדור חוזר, אבל הבעיטה לא היתה מדוייקת. בדקה ה-40, נאתכו השתחרר מחוץ לרחבה ובעט טיל למרכז השער, אבל השוער הדף טוב.

50 שניות לתוך המחצית השנייה, בן חיים מצא בכדור עומק את ערן זהבי (מליקסון דילג מעליו בדרך), אך זהבי לא הרים את הראש ובעט לידיו של אגייב. 10 דקות לאחר מכן, זהבי שוב הגיע למצב בעיטה, הפעם מרחוק, אבל לא היה מדוייק. בדקה ה-61 זה קרה. אמירגולייב בעט נהדר מ-20 מטרים, הישר לחיבורים של דודו אוואט, 0:1 לאזרבייג'אן. דקה לאחר מכן, ברדה נכנס למערכה והגיע למצב נהדר. החלוץ נגח כדור לקורה, השתלט על הריבאונד ובעט שוב, אבל אגייב הדף את ההזדמנות הטובה של ישראל עד כה. בדקה ה-74 אופיר דוידזאדה מצא את שכטר במרכז הרחבה והחלוץ כבש מקרוב, 1:1 לישראל ואזרבייג'אן בסיום.

הרכבים:
נבחרת ישראל: דודו אוואט, שרן ייני, טל בן חיים, איתן טיבי, אופיר דוידזאדה; גל אלברמן (מהראן ראדי/71), ביברס נאתכו, ערן זהבי (ליאור רפאלוב/62), מאור מליקסון, חן עזרא (אליניב ברדה/62); איתי שכטר.
נבחרת אזרבייג'אן: קמרן אגייב, רסים רמאלדנוב, מאהיר שוקורוב, אלנור אלחברדייב, אראז אבדולאייב (גארא גראייב/46), ז'יהאן אוזקארה, רופאט דודאשוב, ראוף אלייב, ראשד סאדיגוב, רוסלאן אבישוב (ג'אביד חוסינוב/78), ראהיד אמירגולייב.