עזיבת קורנפיין, מינוי חלוץ וקרב ספרדי-אנגלי: אלה הדעות שלכם

כדורגל ישראלי, כדורגל עולמי, כדורסל, אתלטיקה ושחייה – לא משנה מה הנושאים הבוערים של השבוע, אתם מוכיחים בכל פעם מחדש שיש לכם דעה בכל עניין ועניין, אתם צמאים לכתוב והכי חשוב: מבינים באופן מרשים בכל נושא ונושא. באופן לא מפתיע הנושא שעליו כתבתם יותר מכל היה הקרב בין הליגה הספרדית לבין הליגה האנגלית. מיד לאחר מכן הגיעה עזיבתו של איציק קורנפיין את בית"ר ולסיום הדעות שלכם על מינויו הצפוי של דן חלוץ ליו"ר איגוד הכדורסל. הנה שלוש הכתבות הנבחרות של השבוע, אולי בפעם הבאה יהיה זה הפוסט שלכם שיקבל את הבמה.

נפילת החומה האחרונה – דרור עמדי
ירושלים היא עיר עם עבר מפואר, הווה מעורפל ועתיד שמבשר רעות. בבית"ר ספגו את אוויר ההרים הזה וקיבלו ורטיגו. האוהדים כבר שנים מתרפקים על הימים הטובים שהיו ואינם, מיואשים מהמצב הנוכחי ומתפללים לנס אבל עמוק בלב יודעים שמכאן זה רק יידרדר. כך האמנו שקיפול משה דדש והמפיות לטובת גד זאבי יוביל לקפיצת מדרגה על סף האלף החדש ולהשתלטות על הליגה. אבל שנה בקור הגוטמני הובילה לפיצוץ בועת ההיי טק כשהאוהדים מתגעגעים לעונות האליפות של 96-98.

פניג'ל ושאר החברים המקומיים לקחו את המושכות וגררו את בית"ר לשנים חסומות מהצלחות. הקבוצה אמנם התבססה על שחקני בית מחוייבים והתנהלה בצורה שפויה אבל האוהדים התגעגעו לצמרת ולימים המלהיבים של אוחנה ושאלוי בחוד ולכן אוחנה המאמן סולק לטובת הפרויקט הנוצץ של גאידמק. זה התחיל טוב אבל איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

האוהדים שוב התגעגעו לקבוצה רגועה יותר אותה יובילו שחקני בית מחוזקים ברכש סביר. לכן, כל חמור שהיה מוכן להיכנס לגוב האריות הזה מוכתר מיד כמשיח. אבל משיח לא בא ולציון לא בא גואל. טביב פיטר כצפוי את השריד האחרון מהימים הטובים, את "איציק השוער הוא כמו חומת ברלין" משיר האליפות הזכור. את איציק שהצליח לנווט איכשהו את הספינה הטרופה הזו ולהדוף את כל הטירוף מסביב. את קורנפיין שתמיד השכיל למכור איכשהו לפני פתיחת עוד עונה קשה איזה פרח מקומי סביר שיבול מחוץ לחממה הירושלמית במחירים מופקעים בהחלט ליענק'לה ובכך להציל את המצב. ועכשיו אין את איציק, וגם קובי, דריו, אבי ריקן ועמית בן שושן לא גרים כאן יותר. ואני מתגעגע, ויודע שהפרויקט הזה של רביבו וטביב יסתיים בטונים צורמים ומסלסל לעצמי בצער - איפה הימים?

ואף מילה על רונאלדו ומסי – שאדו
ספרדית או אנגלית? אדם שואל עצמו את השאלה הזאת מספר פעמים בכל עונת כדורגל. למרבה הפלא התשובה היא די פשוטה. אז למה עדיין אנו ממשיכים להתחבט בשאלה הזו? חברים, משפחה וכל מי שקשור לסצינה בה אנו ישובים מול מסך אשר רובו ירוק. כולם שמעו והשמיעו דעתם. אז למה עדיין קשה להחליט? במילה אחת: קלאסיקו.

אין עוררין שהפרמייר ליג הרבה יותר דשנה מקצועית מאשר לה-ליגה הספרדית. כן, ריאל ובארסה הספרדיות הן הקבוצות הפופולריות בעולם ומחזיקות בסגלים מסנוורים ממש. מצד שני, תוציאו אותן מהדיון וקיבלתם ליגה של אוסאסונות וגרנאדות שירדימו אתכם תוך רבע שעה. באופן סמלי, ריאל וברצלונה הן בליגה משלהן. ומה באנגליה? תוציאו את שתי הראשונות (בעונה האחרונה שתי הקבוצות ממנצ'סטר), ונשארתם עם צ'לסי, טוטנהאם, ליברפול, ארסנל ואברטון אם כי מקומה של האחרונה בצמרת מוגדר בינתיים כגיחה. כל מפגש בין שתיים מהקבוצות הללו טעון ומלא באמוציות ובטח שקשה לחיזוי. תחושת הגאווה של כל מועדון גורם למרבית השחקנים "להתאבד" על המגרש וזה לא משנה שעל הנייר קבוצה X טובה מ-Y.

לראיה, כל שנה הטוענות לכתר באנגליה מאבדות המון נקודות במהלך העונה, דבר שאי אפשר לומר על מקבילותיהן הספרדיות שכל תוצאה פרט לניצחון מוחץ מהווה הפתעה. ריאל ובארסה מציתות את הדמיון של כולנו בכל פעם שהן ניגשות לעוד דו קרב ראש בראש אך האם שני מפגשים, מדהימים ככל שיהיו, בלבד בשנה באמת מעידים על טיבה של ליגה? כמות הצופים ההולכת ויורדת בספרד, אומרת הכל.

מקום של כבוד שמור לליגה האיטלקית והצרפתית על הצמרת הצפופה, אך בעיקר לשולחת שתי הנציגות בגמר האלופות, הליגה הגרמנית אשר ממוצע הצופים והרמה בה גבוהים. אז מה התשובה? הליגה האנגלית כמובן! כלומר, עד הקלאסיקו.

החלוץ והשממה – אריאל ימיני
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהבחירה בדן חלוץ כיו"ר איגוד הכדורסל איננה הטבעית ביותר. צביקה שרף, פיני גרשון, ואינספור אנשי כדורסל אחרים היו נתפסים כמועמדים נכונים יותר. את חלוץ היה סביר יותר למצוא כנגיד בנק ישראל מאשר כיו"ר איגוד הכדורסל. אחרי הכל, למיטב ידיעתי תואר בכלכלה יש לו, תעודת מאמן כדורסל – לא.

האיש, שבאמתחתו יותר שעות באוויר מג'ורדן (אם כי בנסיבות שונות), יכול היה לרפד עצמו במשכורת נחמדה, ובמשרה רחוקה מהעין הציבורית. אבל חלוץ בחר אחרת. חלוץ, ששמו הוכתם במידה מסוימת על ידי התקשורת בזמן המלחמה בניהולו, בחר לחזור לתפקיד בקו ה'נראות' הראשון. הוא בחר דווקא בתפקיד רגוע יחסית, תפקיד תחת העין הציבורית שבו הוא כנראה לא יוכל להפסיד.

יש שאמרו כבר לפני שהכדורסל בארץ הוא ענף ספורט חולה. זוהי קביעה שגויה שכן הכדורסל בארץ גסס עוד בזמן הקמתו. אין צורך להכביר במילים על אחוזי הזכיה של מכבי תל אביב באליפות המדינה מאז הקמתה. מקבילים לבחירות בדיקטטור ערבי טרום האביב האחרון. רק מעטה קלוקל של חוסר תחרותיות בשם הפיינל-פור, הצליח להפקיע מידי מכבי את הזכיה באליפות, אך לבטח לא את שליטתה בה.

הכדורסל בישראל כענף תחרותי צריך שינויים משמעותיים, לא קוסמטיים. יצירת תקרת גג, קורלציה בין תקציב הקבוצה הקטן לזה של הגדול ביותר, רפורמה בליגות הנוער - שידוד מערכות. אינני יכול לחשוב על מועמד בעל סיכויים גבוהים יותר לבצע שינויים אלה, מאשר מועמד שבא מבחוץ וגדול בכמה וכמה מידות על הענף הזה. לך תגיד לא לרמטכ"ל.

השאלה שנותרה היא האם חלוץ יבקש להיות מושיע אמיתי, או ישאיר את המצב בעינו. כך או כך עם המטוס הזה קשה להתרסק.