להיות ישראלי

אנחנו דוחפים לדודות אמריקניות מוצרי טיפוח מהסחנה, מוכרים חברות קש ליפנים, גורמים לתיירים מברלין לחשוב שאלנבי זה הרחוב הכי מגניב בעולם ומשכנעים כל רודן באפריקה לרכוש רובי עוזי משומשים שפירקו את המצרים בששת הימים. אז איך לעזעאל דווקא אותנו, השועלים הישראלים, שעושים ארגזים של דולרים באמריקה (כי הם לא קומבינטורים כמונו), שדופקים קופות של מזומנים באירופה (כי אין להם חוכמת רחוב כמונו) ושמפרקים כיורים בבורגס (כי שיפצנו בדיוק את האמבטיה) הכי קל לקנות. ודי בזול. אז הנה המדריך המקוצר לזר המצוי: כך תהפוך לישראלי מבחינתנו. וזה בדוק.

לאכול חומוס ו/או להגיד הרבה פעמים "חומוס"
אותו מרקם קטיפתי שעבור רבים מאיתנו נחשב ליותר ציוני מהתקווה, אבל בכלל הומצא במצרים, הוא המוצר הדומם הבולט שגורם לנו לזקפה לאומית. הנוסחה פשוטה: מי שאוהב חומוס, אוהב אותנו. כל כך פשוט ועם זאת כל כך עמוק. אם הספורטאי אוהב את החומוס, סימן שהוא רוצה לחיות פה כל החיים, למרות שהוא השאיר את כל המשפחה שלו בהונגריה, חתם על חוזה רק ל-3 חודשים ודרש אופציית יציאה לאירופה. אם הוא גם אוהב להגיד את המילה הזו בתדירות גבוהה עם מבטא כבד סימן שהוא כבר ממש-ממש ישראלי ואז חובה עלינו לשלוף את הספין הקבוע: "הוא צפוי לשחק בנבחרת בקמפיין הבא".  

המודל: ג'ובאני רוסו. האיש שהצליח להכניס לכל משפט את המילים "חומוס" ו"בלאגן" ולמכור לנו שהוא 'שכונה' בדיוק כמונו. כי קרואטיה זה בול חיפה. ככה לפחות הוא טוען. 

המוקש: בכל כתבה שאי פעם תיכתב על משהו שקשור לארץ המוצא שלך, יבקשו ממך ציטוט מטופש בנושא ("אה ג'ובאני נשמה, תגיד גרנט באמת מועמד להיידוק ספליט?", "ג'ובאני כפרה, יש לנו מחנה אימון בזאגרב, איפה יש שם קסטרו?" וכו')

להתחתן עם סלבית משלנו (כבר לא מספיק לשכב)
אנחנו כבר לא פראיירים ולא מאמינים שכל מפגש ב"החתול והכלב" מעידים שאותו זר חולה לנו על הטוסיק, אבל אם כבר מדובר בקשר רציני או חתונה עם ישראלית ועוד מפורסמת זה מיד מעלה לנו פלאשבקים ממבצע אנטבה או לפחות מאולסי פרי. כי הסטאר היה יכול להיות עם כל בחורה בעולם אבל הוא בחר באחת משלנו (ואין לזה קשר כמובן לעובדה שהוא תקוע פה כבר חמש שנים והוא פוגש רק ישראליות). אם הוא גם מככב בקבוצה של המדינה. מה טוב.

המודל: שאראס. שיחק פחות מפארקר, באסטון ו-וויצ'יץ' במכבי אבל התחתן עם מלכת היופי שלנו - לינור אברג'יל. אז מה אם זה החזיק שנתיים והוא כיכב הרבה יותר שנים בברצלונה ופאו... לנו זה לא משנה, העיקר שהיתה לנו את "חתונת השנה" ואז את "גירושי השנה".

המוקש: בכל פעם שתחזור לנוקיה, יערכו לך טקס מטופש והקהל יצפה שתגיד בכל במה אפשרית שלעולם אבל לעולם לא תשכח את האווירה שהיתה בהיכל. חוץ מזה, בעוד 20 שנה יזמנו אותך למשחק ותיקים לכבוד יום הולדת 50 ליניב גרין ובנק השקעות של מנהל מיתולוגי יפסיד לך את כל הכסף.

להיות ליאו מסי
יש לנו תכונה מאוד טובה - לספח לעצמנו תכונות טובות. מסי הוא הכי טוב, הכי נחמד, הכי צנוע. בדיוק כמונו. חוץ מזה, הוא משחק בקבוצה הכי טובה בעולם ואנחנו העם הכי טוב בעולם. מסי הוא באנקר. בחורות שנתחיל איתן יכירו את שמו ואפשר להתארגן על נסיעה למשחק של ברצלונה ביחד עם שופינג של חולצות פרחוניות בזארה ברמבלאס ("אחי יותר זול שם ביורו וחצי מבישראל, שווה לקנות בסיטונאות ולהעיף בארץ"). אה, והוא כנראה הכדורגלן היחיד בעולם שעדיין לא התבטא ממש לטובת הפלסטינים. בקיצור, גולדה מאיר בגמד. 

המודל: ליאו מסי. יותר אהוב מאבי נמני (לא ברור איך זה קרה), יותר מוכשר מאבי נמני (לא בטוח) אבל עדיין לא הצליח מחוץ למועדון האם שלו בשונה מאבי נמני (אתלטיקו מדריד ודרבי קאונטי).

המוקש: כשאבי נמני יגלה שאתה יותר אהוב ממנו.

לזיין את השכל על יהדות
אם יש משהו שגורם לאיברים המוצנעים שלנו לרטוט, זה איזה אמריקני שמגמגם איזה מילה בחצי תנ"כית-חצי יידיש. כל קרפלעך או שיקסה שנזרקים מכיוון ספורטאי זוטר בארה"ב הופכים פה להצהרת בלפור. רגשי הנחיתות שלנו כדת (פרעה, שואה, גירוש ספרד) גורמים לנו להתלהב מכל אחד שהדודה שלו הייתה באיזו ברית מילה בפלורידה.

המודל: סטודמאייר. הבנאדם שחור, ענק, רחב ומעולה בכדורסל. בקיצור, הכי מוצלח לעומתנו. הוא יכול היה לחיות 500 שנה בלי שיחשדו לרגע שהוא יהודי, אבל מיוזמתו (איזה פראייר) הוא החליט לספר לכולם שיש לו איזו סבתא-רבא מזרע שדומה לשלנו.

המוקש: בכל פעם שתהיה שביתה ב-NBA תצטרך להגיע למכבי ת"א לכמה חודשים בכלום כסף. אחי, החוק הרוסי הוא בשבילך.

לעשות שוק
כשחברי כנסת מגיעים לשוק, המשמעות היא שהם רק רוצים את קול העם. כששחקן זר מגיע למחנה יהודה או לשוק הכרמל זה אומר שהוא מאוהב בניחוחות הדגים, בביוב שנוזל מסביב וכמובן באנשים הפשוטים שהוא מרוויח פי 50 מהם. הוא יצעד במסלול הקבוע, כשאוהד מוכר צמוד אליו ומניח עליו בכל דוכן את הצעיף מחדש. חוץ מזה, הוא יטעם מכל דבר שיציעו לו, יהנהן בהנאה כאילו זו הפעם הראשונה שהוא אכל לחמניה, נחשי גומי או פסטרמה.

המודל: סטפן שאלוי. הבחור אכל יותר מעורב ירושלמי בחיים ממרוקאי מהקטמונים ויודע לדקלם את כתבי ז'בוטינסקי מתוך שינה, אבל ביום שנגמר לו החוזה עלה על המטוס הראשון לגולאש בהונגריה.

המוקש: האוהדים כל כך יאהבו אותך שתצטרך לארח את נומה ועוזי גופיה בכל פעם שהם יבואו לטורניר פוקר בבודפשט. וזה יקרה.

להציל את העם היהודי מטבח
אנחנו אוהבים לדפוק את כולם, אבל איכשהו יש לנו את תחושות הקורבן הגדולה ביותר. כולם נגדנו, כולם שונאים אותנו. כולם מחרימים אותנו וכולם רוצים לכלותינו. לכן, כשיש מישהו שאיכשהו עוזר לנו ועוד בשואה ועוד גוי (אנחנו לא גזעניים, יש לנו אפילו כמה חברים נוצרים וטיפ-טיפה מוסלמים), אנחנו נזכור לו את זה לכל החיים.

מודל: נבחרת הולנד. אף אחד לא ממש יודע מה ההולנדים עשו בשבילנו, אבל ספר אחד של אנה פרנק ורובע שלם של זונות וסמים קלים (כן, בעלך טס לאמסטרדם כדי לראות את אוטרכט נגד פיינורד) הפכו את הולנד לבייבי שלנו.

מוקש: 1. תמיד נרצה מהבנות בחלונות עוד סיבוב תמורת ה-50 יורו ששילמנו. 2. הבן של הכוכב הכי גדול בהיסטוריה שלכם יצטרך להיתקע פה כמנהל מקצועי ואז לאכול חומוס או לפחות לדבר על זה, להתחתן עם ישראלית מפורסמת, לזיין את השכל על שורשים יהודיים, להסתובב בשוק הכרמל ולהציל אותנו שוב מטבח כדי שנוכל להגיד שהוא באמת אחד משלנו. ג'ורדי, אתה הישראלי הבא שלנו.