מה שלא הורג, מחשל: אירווינג ומאנינג צמחו מתוך המשברים

מייקל ג'ורדן יחגוג 50 ביום ראשון, ועם התקופה המטורפת שלברון ג'יימס נמצא בה הדיון לגבי זהות הכדורסל הגדול אי פעם שוב מתעורר. אבל רלוונטי בהרבה הוא הדיון לגבי השחקן הטוב ביותר כיום. וגם אם לברון מנצח בו, הרי שיש הרבה זוויות להסתכל על הסיפור הזה. כי סביר שרבים עדיין יעניקו את התואר לקובי בראיינט, שאין שחקן מעוטר ממנו בליגה כיום. אחרים אולי ילכו עם קווין דוראנט, שאין סקורר מגוון וקטלני ממנו. אבל באחת הקטגוריות הכי פופולריות - קטגוריית הקלאץ' - יש בחור אחד שנותן לכל השלושה האלה פייט. והוא גם יוצא ממנו טוב.

קיירי אירווינג, ילד שרק בחודש הבא יחגוג 21. בעונה שעברה, כרוקי שהגיע אחרי 11 משחקי מכללות בלבד, הוא הוביל את הליגה בקטגורייה "נקודות פר 48 דקות קלאץ'" עם 53.8 (לצורך החישוב, "קלאץ'" מוגדר כל זמן בתוך חמש הדקות האחרונות של המשחק/הארכה, כשאף קבוצה לא מובילה ביותר מחמש נקודות). ומה אתם יודעים? גם השנה הוא שומר על המספרים המצויינים ברגעים הכי חשובים. אז איך ילד צנום וחסר ניסיון הופך כל כך מהר למלך של הרגעים בהם מופרדים ילדים מגברים? אולי בגלל שקיירי כבר מזמן לא ילד.

בקיץ 1991 קיבל דרד אירווינג, אביו של קיירי, הזדמנות חד-פעמית להגשים את החלום הכי גדול שלו - לשחק ב-NBA. אחרי שלא הצליח להשתחל לדראפט, סלטיקס נתנה לאירווינג האבא הזדמנות במחנה האימונים. אבל אירווינג איכזב ומהר מאוד מצא עצמו משחק בליגה האוסטרלית. לאחר תקופה קצרה, המשפחה חזרה לארה"ב, ובחיקה תינוק חדש ושמו קיירי. בלית ברירה עזב דרד את החלום הגדול מאחור. ואז, דווקא אחרי שדרד מצא עבודה בוול סטריט ונראה היה שהמשפחה לוקחת צעד קדימה, הכל התרסק בבת אחת. אליזבת', אם המשפחה, חלתה בתסמונת אלח דם (sepsis syndrome) ומתה תוך 48 שעות מהירות ומטלטלות.

"עד היום הזה יש לי רק תמונות וסיפורים מאבא", מספר קיירי, שהיה צעיר מדי כדי לפתח זיכרונות מאימו. דרד, שקיווה להוסיף עוד כמה ילדים למשוואה, עדיין שבור מדי בשביל לדבר על הנושא. גם היום. ובתוך הקושי, האב והבן מצאו נחמה בחלום השבור ההוא. בכדורסל.

"עבדתי שנים בוול סטריט, וכבר מגיל מאוד צעיר זיהיתי שלקיירי אין 'אישיות סוג א'", דרד מספר, "לאנשים מן הסוג הזה לא חסר ביטחון. קיירי, לעומת זאת, רק צופה מהצד", הוא מסביר. וקיירי עצמו נזכר היום כי כיל דקטן פשוט פחד להתבלט, "פחד להיות הטוב ביותר". אבל כמה שלא תחביא אותו, כישרון כזה קשה להשאיר בארון.

"אבא כל הזמן אמר לי: 'אתה יכול להיות טוב, אתה יכול להצליח'", מספר קיירי מה עמד בבסיס הפריחה המהירה שלו. כבר כשהיה בכיתה ד', על קיר פנימי בארון הבגדים שלו, הדביק פתק ובו כתוב: "אני הולך ל-NBA. מבטיח". וזה לא היה הדבר היחיד שהוא סימן. על הקיר ליד הארון הוא מדד את הגובה שלו, וסימן עוד מטרה – 1.93 מטרים, כמו אבא דרד. בכלל, סימון מטרות הפך למוטיב בולט בחיים שלו, והוא פשוט היה כותב אותן לעצמו, בכל מקום. על הקיר, במחברת, ואחר כך גם באייפון.

בתחילת עונת הרוקי שלו הוא כתב לעצמו מטרות אישיות וקבוצתיות, אותם הוא שאף להשיג כבר בעונתו הראשונה בליגה: 17 נקודות, 7 אסיסטים, 2 חטיפות וחסימה אחת למשחק, וגם "להנהיג את הקבוצה בהגנה". קיירי עמד רק במטרה אחת - הנקודות למשחק. ולמרות שזכה בתואר רוקי העונה, הרי שבהגנה תרם ליכולת החלשה של הקבוצה, כשהגארדים שמולו קלעו עליו ב-48% מהשדה.

אבל קיירי לא הפסיק לסמן יעדים ומטרות. ועל העונה הקודמת הוא רק רצה לבנות, להמשיך ולהשתפר. השנה הוריד את יריביו לסביבות ה-40%, וגם אם הוא עוד לא נחשב סטופר הגנתי, לא רחוק היום שגם בצד הזה של המגרש הוא יצטיין. ומה שבטוח, עד אז, גם סל או שניים או שלושה שהוא יחטוף על הראש לא יפגעו בדבר החשוב ביותר שלמד מאביו - ביטחון עצמי בלתי מתפשר. ביטחון עצמי שלא מנע ממנו להמשיך להציב לעצמו מטרות גם אחרי שקיבל מלגה ממייק ששבסקי במכללת דיוק, גם אחרי שנבחר ראשון בדראפט, גם אחרי שהתאמן עם נבחרת ארה"ב, גם אחרי שהיה לרוקי העונה. וגם אחרי שנבחר השנה לאול סטאר בפעם הראשונה בקריירה. קיירי מכוון להגיע הכי גבוה שאפשר. שם יהיה לאמא יותר קל לראות מה הילד שלה עושה.

**

עונת ה-NFL כבר מאחורינו, והשחקנים עסוקים כעת במנוחה או תחביבים אחרים. אבל יש כאלה שלמרות שהם חלק ממשפחת מלוכה בפוטבול, לא משנה להם בכלל אם העונה מתחילה, נגמרת או אפילו בשביתה. אחד כזה הוא קופר מאנינג, האח הגדול של פייטון ואיליי. בנו של ארצ'י. כשהאבא ושני האחים הקטנים שלך הופכים לקוורטרבקים מקצועניים, אפשר אולי לחשוב שמשהו אצלך לא בסדר. אבל זה לא אומר שאתם צריכים לדאוג לקופר.

כבר מילדות היה ברור לכל המשפחה שקופר יהיה הגבר היחיד במשפחה שלא יהיה QB ב-NFL. אבל זה לא שהוא העדיף לשחק בבובות או לשקוע במשחקי מחשב. זה פשוט כי הוא היה אחד התופסים הטובים ביותר בתיכונים בלואיזיאנה, המדינה שמייצאת הכי הרבה שחקנים ל-NFL פר תושב. לתקופה מסויימת הוא אפילו תפס את הזריקות של אחיו פייטון, הצעיר ממנו בשנתיים. "לראות את שניהם משחקים ביחד ומובילים את קבוצת התיכון שלהם, זו ללא ספק הייתה אחת השנים היותר יפות בחיים שלי", סיפר בעבר האב הגאה. קופר כבר היה בדרך ללמוד ולשחק במכללת Ole Miss היוקרתית, אבל הקריירה שלו נקטעה עוד לפני שחתם על הניירות.

Spinal Stenosis, בעברית: היצרות של עמוד השדרה. זו הצרה שפקדה אותו בגיל צעיר. קופר היה צריך לעבור מספר ניתוחים, אבל גם הרופאים הטובים ביותר לא היו יכולים לשנות את רוע הגזירה – האח הגדול לבית משפחת מאנינג לא ישחק יותר פוטבול בחיים.

ב-2012 התמודד בן הזקונים, איליי, בסופרבול - שנערך במגרש של האח האמצעי, פייטון. לפני המשחק קופר, האח המוזר הזה שלא משחק ב-NFL, העניק ראיון לניו יורק דיילי ניוז. בין היתר נשאל, "האם אי פעם שאלת את עצמך, למה אני? האם אתה מרגיש חרטה על כך שלא זכית לשחק פוטבול מקצועני?". שאלה שאינספור אמריקאים יתקשו לענות עליה לגבי עצמם, גם אם הם לא באים ממשפחה של קיו.ביז מקצוענים. אבל קופר הוא לא בחור ממוצע בשום צורה.

"לא, בכלל לא", ענה, "למרות שנראה לי שאני אמור להרגיש חרטה. אני פשוט גאה באחים שלי ובאותו זמן מרגיש גאה שיש לי את העסק שלי", הוסיף מי שבגיל 18 צריך היה למצוא לעצמו כיוון חדש בחיים, אחרי שהדרך הסלולה שלו התרסקה. ובמה קופר כל כך גאה? בכך שהוא מחזיק בבעלות משותפת על חברה מתחום האנרגיה והגז, חברה שלפי דיווחים משלמת לו שכר של חמישה מליון דולרים בשנה. לא רע. בטח אם הכסף הזה מגיע בלי שאתה צריך להתמודד עם מפלצות כמו ג'יי.ג'יי וואו, טרל סאגס, ויתר שחקני ההגנה שרק רוצים לאכול את האחים שלו. אז בפעם הבאה שמשהו נראה לכם כמו גזירה, תחשבו לרגע על קופר מאנינג. אפילו שהוא צריך ללכת לעבודה גם כשהאחים שלו בחופשה.