יגנבו את ההצגה? אלו האנשים שיכולים להכריע את הסופרבול

ריי לואיס במשחק פרישה, האחים הארבו בקרב ראש-בראש, קולין קאפרניק שהשתלט על סן פרנסיסקו ואולי גם הליגה כולה, זעזועי מוח, זכויות הומואים, חוקי נשיאת נשק, קייט אפטון, בר רפאלי. הרייטינג, ההימורים, אלישיה קיז, ביונסה. הסופרבול ה-47, שייערך בלילה בין ראשון לשני (שעון ישראל) הוא אירוע עצום, ובימים האחרונים הסיקור והדיבור סביבו נגע בכל הדברים האלה, ועוד. אבל רגע לפני שיוצאים לדרך, הנה שני אנשים, כביכול מהשוליים של השיח הפופולרי והשלט סביב המשחק, שיכולים בהחלט לשחק תפקיד מרכזי בו.

דין פיס, מתאם ההגנה של בולטימור רייבנס
למרות הדגימה הקטנה שיש לנו ממנו, אפשר לומר בביחטון שקולין קאפרניק הוא QB מעולה. הוא זורק טוב. הוא מהיר ויכול לרוץ עם הכדור. הוא צעיר אבל קשוח וגם איבוד בפתיחת משחק פלייאוף לא מוציא אותו מריכוז. אז האם יש לקאפרניק חולשות כלשהן? כן, והרגע אמרנו אותה – הוא צעיר.

קאפרניק שרף את גרין ביי פאקרס עם הרגליים שלו והתעלל בהגנת אטלנטה פאלקונס עם היכולת שלו לזרוק את הכדור. אז מה רייבנס יכולים לעצור את קאפרניק? ובכן, לנסות לבלבל אותו עם מערכי הגנה שונים ומגוונים. אפשרויות לא חסרות: להציג מערך של שישה שחקנים במרדף אחרי ה-QB, אך למעשה לשלוח רק שלושה. או להיפך. אפילו החלפת מקומות קטנה של הליינבאקרים יכולה לבלבל את קאפרניק ולגרום לו להיראות דקות ארוכות כמו ה-QB שנחטף בתחילת משחק הפלייאוף הראשון שלו, מול גרין ביי.

כמתאם ההגנה, זה תפקידו של פיס להכין תוכנית משחק אגרסיבית, מקורית, אמיצה ומיוחדת כדי לעצור את ה-QB של הניינרס. אם הוא יצליח, אנו צפויים לראות את הרייבנס מפילים את קאפרניק מספר פעמים וחוטפים איזה כדור או שניים. במשחק אחד, על כל הקופה, הברקה אחת או שתיים של ההגנה יכולה להיות ההבדל בין הפסד לחיי נצח בספרי ההיסטוריה.

דיוויד אייקרס, הבועט של סן פרנסיסקו פורטי ניינרס
בועט בקבוצת פוטבול הוא תמיד רכיב חשוב מאוד. הנתונים מראים בבירור שגם בסופרבול המצב זהה. ארבעה סופרבולים מאז שנת 2002 הוכרעו על חודן של שלוש נקודות, שווייה של בעיטת שדה מדוייקת אחת. אז למה בכלל לציין את חשיבותו של דיוויד אייקרס? התשובה טמונה בעונה שעברה עליו.

עונת 2012 לא הייתה יכולה להיפתח טוב יותר עבורו, כשכבר במחזור הראשון ניינרס יצאה למשחק חוץ קשה מאוד בגרין ביי, וחוץ מניצחון גדול של האדומים-לבנים, אייקרס גם השווה את שיא ה-NFL לבעיטת השדה המוצלחת הארוכה ביותר, כשדייק מ-63 יארד (ועוד במגרש פתוח!).

אבל אייקרס ממש לא הצליח לשמור על המומנטום שלו. אייקרס, שב-2011 היה מניה בטוחה ומעמדת הבועט הצליח להשתחל לדיונים על זהות ה-MVP, נכנס לסחרור שכמעט וחיסל לו את הקריירה ולניינרס את העונה. ממישהו שמשחק ההתקפה של קבוצתו נעשן עליו, הוא הפך לבועט הכי לא אמין בליגה והחטיא 15 מ-38 ניסיונות הבעיטה האחרונים שלו, כולל אחד מ-38 יארד בלבד, במשחק הפלייאוף מול אטלנטה.

תוסיפו לזה החטאות שעלו לניינרס בהפסד ותיקו מול סנט לואיס ראמס, ותקבלו בועט שעולה לקבוצה שלו בניצחונות, ושכרגע באמת קשה לסמוך עליו. בתחילת הפלייאוף סן פרנסיסקו, בצעד חריג שאמור היה להבהיר לאייקרס עד לאן הדרדר מעמדו, החתימה את הבועט בילי קאנדיף (ומאז הספיקה כבר לשחרר אותו).

אבל כמו כל סיפור טוב, לאייקרס יש הזדמנות שנייה. יש הזדמנות לתקן. לכפר. תצוגה מושלמת שלו במשחק אחד, על התואר החשוב מכולם, תמחוק כל החטאה שרשם לאורך העונה. הנה מישהו שדווקא צריך לבעוט בהזדמנות השנייה שלו.

**

קליבלנד, אוהיו, ינואר 2012. בבית החולים המקומי שוכב לו בחור בשם ג'ף גרין, מונשם ומחובר למכשירים, אחרי שעבר ניתוח לב מסובך. גרין לא היה יכול ללכת, לעמוד. בקושי היה מסוגל לזוז. אם הייתם אומרים לו, באותו יום בבית החולים, כי בעוד פחות משנה הוא יחזור למגרשי הכדורסל, ב-NBA, סביר שרק מצבו הפיזי היה מונע ממנו להתגלגל מצחוק או לחלופין לנסות להכות אתכם על שאתם ככה מתגרים בו.

אוקיי, יכול להיות שזו הגזמה, אבל מה שבטוח, ה-NBA ממש לא היה בראש שלו באותם רגעים. "כל מה שרציתי אז היה לקום מהניתוח", סיפר לאחר מכן. אחרי עונת רוקי לא רעה בסיאטל סופרסוניקס, עבר עם המועדון לאוקלהומה סיטי, ושיחק בה תפקיד מרכזי בהפיכת הקבוצה הצעירה והמבטיחה של קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן לקבוצת פלייאוף. כשהועבר בטרייד במהלך עונת 2010/11 לבוסטון תמורת קנדריק פרקינס, גם אם מרבית הביקורות יצאו נגד המהלך של דני איינג', הרי שלא מעט אנשים ראו בגרין יורשו של פול פירס בסלטיקס. אבל לגוף של גרין היו תוכניות אחרות. בסוף שנת 2011 אובחנה אצלו בעיה חמורה באבי העורקים, והוא חוייב לעבור ניתוח מהר ככל האפשר. ניתוח בגינו לא שיחק דקה בכל עונת 11/12.

היום, כמעט שנה אחרי הניתוח, גרין כבר שוב על הפרקט, ועושה רושם שהוא לוקח את ההזדמנות השנייה בשתי ידיים. אמנם הוא עדיין לא מפגין את היכולת שהפכה אותו לשחקן של 15-16 נקודות ו-6-7 ריבאונדים למשחק בת'אנדר, אבל עם יותר מ-10 נקודות למשחק ב-30 המשחקים האחרונים, הוא בהחלט בדרך לשם. וגם כשהוא מסתכל קדימה, הוא לרגע לא מנסה לשכוח מה הוא עבר בדרך. באימונים ובחדר ההלבשה הוא מקפיד להראות את הצלקת הארוכה שיש לו על החזה, סימן למלחמה הקטנה שניצח. "היא חלק ממני", גרין מספר, "אני אוהב אותה ומחבק אותה".

"חודש אחרי הניתוח הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש לי סיכוי לעשות קאמבק", אמר גרין. ואם לשפוט על פי הצורה בה הוא משתפר ככל שהעונה מתקדמת, אין ספק בכלל שמדובר באחד הסיפורים היותר יפים העונה ב-NBA. אבל גרין יכול, וגם רוצה, להיות יותר מאשר שחקן ספסל שמעלה "תרומה יפה". הוא רוצה להוביל את הסלטיקס. וזה לא שלהוביל קבוצה זה משהו שזר לגרין. בשלוש שנים במכללת ג'ורג'טאון גרין לקח את הקבוצה על הכתפיים, והיכולת שלו לייצר סלי קלאץ' שיחקה הייתה משמעותית בכך שנבחר חמישי בדראפט של 2007.

בעונתו האחרונה שלו ב-NCAA הוא סחב את ג'ורג'טאון כל הדרך לפיינל פור. ונדמה שלצד השיפור הקבוע ביכולת שלו, עכשיו זו ההזדמנות שלו להפוך שוב לשחקן מוביל. פול פירס נמצא בכושר קליעה מחריד (37% מהשדה ב-11 המשחקים האחרונים) ורג'ון רונדו פצוע עד סוף העונה. גרין יכול וצריך להיות אחד השחקנים שמכפים על כך. על האתלטיות המתפרצת שלו אף פעם לא היה עוררין, והוא עדיין מקפיד לפנק אותנו באיזה דאנק מטורף כמעט כל שבוע. היום גם מדובר בשומר מצוין, וכפורוורד שבהחלט מסוגל לשים את הכדור על הפרקט, לגרין יש חבילת כישורים שבוסטון בהחלט יכולה להיעזר בהם.

כדי שבוסטון תשרוד את הפציעה של רונדו ותגיע לפלייאוף העונה, ובטח אם היא תרצה לעשות שם יותר מאשר להחתים כרטיס, היא תצטרך את גרין ביכולת שהוא לא הציג כבר שלוש שנים. אם במקרה הוא יתחיל להציג את היכולת הזו כבר בקרוב, אל תתפלאו אם איינג' יאיץ את תהליך העברת הלפיד מפירס אליו. בכל זאת, בכל הקשור להתגברות על טראומה פיזית נוראה, גרין כבר הוכיח שהוא עשוי מאותו חומר כמו פירס. ובכלל, עם שם כזה, הוא חייב להיות האיש שיוביל את הירוקים בשנים הבאות, לא?