נחשפו המסמכים הסודיים מטבח י"א הספורטאים במינכן

בשבוע הבא ימלאו 40 שנה לאירוע הטרור שזיעזע את מדינת ישראל ואת עולם הספורט כולו. אחד עשר ספורטאים ישראלים נחטפו ונרצחו בכפר האולימפי של מינכן 1972 על ידי מחבלים פלסטינים מארגון ספטמבר השחור. היום (רביעי) החליטו בארכיון המדינה לחשוף מסמכים סודיים על ההתנהלות של הצמרת המדינית והביטחונית בשעות שלאחר החטיפה וביממה שעברה עד שכל י"א הספורטאים נטבחו באכזריות.

"לפי ידיעה שנמסרה על ידי המשטרה, התנפלה היום בבוקר קבוצה פלשטינאית מזויינת בתת מקלעים על המשלחת האולימפית הישראלית בכפר האולימפי במינכן", כך נפתח המברק הראשון שהגיע לקציני הביטחון בישראל. "לפי ידיעה ראשונית, הערבים אשר חדרו כנראה למקום מגורים של המשלחת הרגו מאמן ישראלי (משה ויינברג, מ.א) וכנראה פצעו אחרים. התוקפים מחזיקים בבני ערובה ודורשים שחרור של עצורים בישראל".

ההנחייה של ממשלת ישראל הייתה שלא לנהל משא ומתן עם גורמי טרור. "ישראל אינה נכנסת למו"מ עם המחבלים ומוסיפה להניח מלוא האחריות בידי השלטונות הגרמניים. הממשלה מצפה שהשלטונות הגרמניים יעשו כל אשר בידם לחלץ את בני הערובה בשלום", הגיבו בישראל לידיעה הראשונית על החטיפה. "אנחנו סומכים על שלטונות גרמניה שבמגעיהם עם המחבלים ינקטו טקטיקה שעשויה להרוויח זמן ולהבטיח שלומם של כל בני הערובה". "אני אתרכז בנושא של פעולת ממשלת גרמניה, לרבות מגעיה עם המחבלים", דיווח שר החוץ אבא אבן.

בשעה 12:20 (שעון ישראל) ב-5 בספטמבר הגיע מברק משגריר ישראל בגרמניה דאז אלישיב בן חורין. "אני נמצא בכפר האולימפי במינכן. לידי שר הפנים ומזכיר המדינה במשרד החוץ וכן נציגי שלטונות מקומיים. הערבים נתנו אולטימטום שמסתיים בשעה 12:00 (כאן השעה 11:22). אם עד אז לא יקרה דבר הם יהרגו עוד שני אנשים מתוך בני הערובה", כותב בן חורין, שממשיך ומפרט את האופציות שניצבות בפני השלטונות בגרמניה.

(א) "ישראל נכנעת או מודיעה כי בודקת את הבקשה לשחרר חבלנים ערביים לפי הרשימה".
(ב) "ישראל אינה מגיבה בכלל, אז הגרמנים מפנים את תשומת ליבנו כי הטרוריסטים יכולים להרוג שניים מבחורינו".
(ג) "הם (הגרמנים) מוכנים להשתמש בכוח, אך לשם כך הם דורשים אישור של השגריר בן חורין או של ממשלת ישראל. השטח מסובך".

למרות שהאולטימטום פג, הטרוריסטים שלא מקבלים את דרישותיהם מחליטים לשמור על בני הערובה ולא להוציא אותם להורג. לפי חומרי הארכיון שנחשפו, בשעה 18:20 מדווח השגריר בגרמניה כי שר הפנים הגרמני הנס דיטריך גנשר נפגש עם בני הערובה שטענו כי המחבלים מציעים להטיס אותם למדינה ערבית עוינת (מצרים) ושם יימשך המשא ומתן. "זה עשוי להיות המוצא הטוב", מדווח השגריר, שטוען כי שר הפנים הגרמני העריך שהספורטאים "נמצאים במצב פסיכולוגי חמור".

הגרמנים החליטו ללכת על האופציה השלישית. פעולה צבאית, שיצאה לפועל בשעה 23:00 בשדה התעופה אליהם הובאו החטופים מהכפר האולימפי באמצעות שני מסוקים, שהכילו את שמונת המחבלים וגם תשעה בני ערובה ישראלים אחרי ששניים נרצחו בעת השתלטות המחבלים על המגורים בכפר. המחבלים גילו את המארב של השוטרים הגרמנים ופתחו לעברם באש.

"היה לי רושם שהתנאים אידיאליים יחסית", מספר ראש המוסד צבי זמיר על התכנית המקורית בפרוטוקולים שנחשפו. "ראינו שיש תוכנית צבאית ושהעניין מסודר. הגענו לשם ליד מקום חניית ההליקופטר והמתנו במשך 40 דקות. בני הערובה היו קשורים זה לזה בקבוצות. לפתע בשעה אחת עשרה בלילה נפתחה אש, חשבתי שאלו הגרמנים שיוצאים, אבל הם קודם כל פגעו בעצמם והם הרגו לפי דעתי את הטייס שלהם. חבלן (מחבל) אחד נהרג".

כאן למעשה השתבשה התוכנית המקורית של הגרמנים וזמיר מתאר איך הם קפאו ולא המשיכו בתוכנית. "אני חשבתי לתומי שהתוכנית כוללת אחרי היריות התפתחות נוספת, שאלתי את שר הפנים 'למה מחכים?'". גם הוא וגם מפקד המשטרה לא נתנו לזמיר תשובות. "הם לא הביאו צלפים שיורים ברובים אלא באקדחים, כך החלה אוזלת היד", מוסיף זמיר, "לא היה להם תאורה וגם לא משוריינים. אפשר היה לטפס על הקירות".

היריות בשדה התעופה במינכן נפסקו בתוך שעה ולאחריה החלו להתברר מימדי האסון בנמל התעופה. בשעה 03:10 הגיע לישראל האישור הסופי בדבר ההרוגים. "צ. זמיר מאשר סופית שכולם נהרגו", מאשר השגריר בן חורין.

י"א חללי מינכן
דוד ברגר (מרים משקולות), יוסף גוטפרוינד (שופט היאבקות), משה ויינברג (מאמן היאבקות), אליעזר חלפין (מתאבק), מארק סלבין (מתאבק), זאב פרידמן (מרים משקולות), יוסף רומנו (מרים משקולות), קהת שור (מאמן קליעה), אנדריי שפיצר (מאמן סייף), עמיצור שפירא (מאמן אתלטיקה), יעקב שפרינגר (שופט הרמת משקולות). יהי זכרם ברוך.

המשך האולימפיאדה במינכן
כבר מרגע החטיפה ישראל ניסתה להביא להפסקת המשחקים האולימפיים, אך התמהמהו ולבסוף החליטו להמשיך כאילו שום דבר לא קרה. מנחם בגין היה מהראשונים להתייחס להמשך המשחקים האולימפיים. "אנחנו יושבים כאן ואיננו יודעים מה יילד רגע. אי אפשר לדעת מה יהיה, לדעתי יש משמעות מוסרית לדבר הקשר עם המשך האולימפיאדה. אני חושב שפה דרושה התערבות בדרגה גבוהה".

במברק שהגיע לישראל 6 שעות וחצי משגרירות ישראל בבון נכתב: "ממינכן נמסר כי בדיון פנימי בו השתתפו אנשי הוועד האולימפי העולמי והגרמני, אייברי בראנדג' ו-ווילי דאומה ושר הפנים דיטריך גנשר, הוחלט שלא להפסיק את המשחקים". הנימוקים היו הזויים. (1) "אפשרות שהפסקה תפריע לפעולות המשטרה"; (2) "לטלוויזיה הגרמנית אין תוכנית אלטרנטיבית". בסופו של דבר, המשחקים האולימפיים הופסקו ל-24 שעות ולאחר מכן בראנדג' הכריז "המשחקים חייבים להימשך".