בעוד חמישים שנה אתם תוכלו להגיד את זה, ואז זה בוודאי יישמע אפילו חזק ועוצמתי הרבה יותר. כל מי ששראה אתמול (שבת) את משחה הגמר ב-4X100 מעורב לשליחים יוכל לומר שהוא היה עד למשחה האחרון של השחיין הגדול ביותר בהיסטוריה. ואולי גם הספורטאי האולימפי הגדול מכולם. ואולי גם אפילו הספורטאי הגדול בעולם אי פעם. על זה עוד אפשר להתווכח, אבל מה שבטוח הוא שמייקל פלפס נפרד מהבריכה, שוב, כמו אלוף אמיתי.
הדולפין מבולטימור סיים את הופעותיו באולימפיאדת לונדון 2012 עם הזהב הרביעי שלו, ויחד עם עוד שתי מדליות מכסף הוא זכה בשש בסך הכל. אם מוסיפים להן את שמונה מדליות הזהב האלמותיות מבייג'ין, ואת השמונה שקדמו להן בסידני מגיעים בחישוב פשוט ל-22 מדליות. שיא כל הזמנים, כמובן, שספק אם יישבר מתישהו. בכל מקרה, פלפס כבר הצהיר יותר מפעם מבחינתו ההופעה בבירת אנגליה תהיה מבחינתו אקורד הסיום.
"כבר הצלחתי להשיג את כל מה שרציתי", סיפר הפנומן אחרי סיום שבוע השחיה, "לא הייתי יכול לבקש סוף טוב יותר מהזכיה בזהב במקצה השליחים". כעת, כידוע, מחשבות הפרישה של פלפס כבר אוטוטו הופכות למוחשיות: "קשה לי לתפוס ולסכם את כל מה שעשיתי, אבל אני בטוח שכשאהיה פחות אמוציונלי אז זה יתחיל לחלחל. אני בטוח שזה יקרה בימים הקרובים".
"ברגע שצעדתי לפודיום, הייתי יכול להרגיש את הדמעות", התייחס פלפס לפעם האחרונה בה ככל הנראה הונחה מדליה על צווארו, "אמרתי לניית'ן אדריאן שאני מרגיש את זה בא, ולא הייתי יכול לעצור את זה. גם לא ניסיתי להילחם בזה".
פלפס המשיך ודיבר, בפה מלא, על הרגעים אותם לא ישכח לעולם: "כל מה שקרה, קרה. אי אפשר לשנות את זה. אני חושב שאני אקח את הזיכרון הזה מאתמול, בתור הזיכרון האחרון מקריירת השחיה שלי. אני מרגיש מוכן. אילו רציתי, הייתי יכול להמשיך, אבל אני רוצה לפרוש, הבטחתי לעצמי שלא אשחה יותר בגיל 30. הגיע הזמן. אני עושה את זה בלב שלם ואני מאוד מרוצה מכך".