נבחרת גרמניה הפכה ללוזרית הגדולה בעולם
אמרו עליה שהיא הפכה את עורה, וצדקו בכל מילה. אטרקטיבית? מרעננת? מה זה כבר משנה אם שוב היא חוזרת הביתה בידיים ריקות. לב קיבל שיעור מאלף מפראנדלי, אך הוא ממש לא האשם היחיד. התותחים שלו פשוט נדמו במאני טיים
אמרו עליה שהיא הפכה את עורה. לא עוד כדורגל מכני ואפור שטומן בחובו 0:1 ממצב נייח בדקה ה-90. נבחרת גרמניה החדשה היא התקפית, מרעננת, כיפית. היא לא גרמניה של פעם. הם צדקו. גרמניה של פעם הייתה ווינרית, ויואכים לב הצליח להפוך אותה ללוזרית הכי גדולה של הכדורגל העולמי.
הרי זו לא הפעם הראשונה ולא השנייה שראינו את זה קורה. גרמניה עוברת את השלבים המוקדמים של טורניר גדול בסערה, עם תצוגות כדורגל נהדרות ועתירות שערים. ואז מגיעים השלבים המכריעים, והמאנשאפט נחנקת. נעלמת מהמגרש. יוגי לב מקבל שיעור טקטי מהמאמן שבספסל הסמוך, שקוטע את החלום על עוד תואר לגרמנים בשלב בו פעם כולם הימרו עליהם. זה קרה בגמר יורו 2008 נגד ספרד של אראגונס, בחצי גמר המונדיאל מול ספרד של דל בוסקה, ואמש בהפסד 2:1 לאיטליה של פראנדלי בחצי גמר יורו 2012.
אם בפעמים הקודמות עוד היה אפשר לשלוף את הטיעון כי גרמניה נעצרה על ידי אחת הנבחרות הטובות בעולם, הפעם היא נעצרה עוד לפני שהגיעה אליה. היא נעצרה על ידי נבחרת איטלקית שלא עולה עליה מבחינת כישרון, אבל הזכירה לה מה המשמעות של המילה ווינריות. איטליה שיחקה עם רוח ונשמה, גרמניה לא.
לא בטוח שליוגי לב תהיה הזדמנות ללמוד איך להיות ווינר. ייתכן שלהאתחדות הגרמנית יימאס לצאת מעוד טורניר עם המחמאות על הכדורגל היפה אבל בלי עוד תואר נוצץ לארון. זה בהחלט לא תואם את המסורת והציפיות של גרמניה. לאחר המשחק טען המאמן כי "השחקנים הללו הם העתיד של הכדורגל הגרמני", אבל רוב השחקנים הללו מהווים את השלד של הנבחרת כבר 6 שנים. מה עם ההווה יוגי?
לא כל האשמה צריכה ליפול על המאמן. בניגוד לאנדראה פירלו, שהוכיח שוב שהוא השחקן הכי טוב בטורניר, מי שהיו אמורים להיות המנהיגים של גרמניה לא הופיעו. בסטיאן שוויינשטייגר לא לקח אחריות. מריו גומז נעלם. לוקאס פודולסקי לא השפיע על המשחק. ואת הטעויות של מאטס הומלס, שנתן טורניר פנטסטי עד אמש, קשה להסביר. זו הייתה תצוגה חלשה באופן יוצא דופן.
ועדיין, עברו 55 דקות מאז השער השני של מריו באלוטלי ועד שנשמעה שריקת הסיום. זה מספיק זמן כדי להביא לשינוי משמעותי במשחק. אך החילופים של לב לא היו מובנים - מדוע לא לשחק עם שני חלוצים? בשלב מסוים הסדר במשחק הגרמני, אותו סדר עימו היא הייתה מזוהה כל השנים, נמחה מעל פני המגרש. אף שחקן לא היה בעמדה הגיונית, כדורים הוגבהו לרחבה מתוך פאניקה והאיטלקים יצאו פראיירים בכך שלא תפרו לנוייר עוד שתי חתיכות. כן, בסוף גרמניה קיבלה פנדל מקרי מהבלאגן הזה, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. אתה לא מצפה מנבחרת גרמניה לאיבוד עשתונות כזה, ובטח שלא ללוזריות כזו.