זר לא יבין זאת

בסוף החודש ייערכו בצרפת הבחירות לנשיאות. שאלת המהגרים עולה במלוא חריפותה במיוחד לאחר הטבח בטולוז בחודש שעבר. הגדילה לעשות מארין לה-פן מנהיגת הימין הקיצוני שהכריזה באסיפת בחירות בעיר נאנט ש"מוחמד מראח הבא נמצא כבר על אחת הספינות בדרך לצרפת". במדינה שמאכלסת בתוכה יותר מ-7 מיליון מהגרים, לא ממהרים לתקוף כוכב ספורט מדור המהגרים אך כשלכוכב קוראים פרנק ריברי חוקי המשחק משתנים.

• לעוד כתבות מגזין, טורי דעה, פרשנויות וטורי גולשים היכנסו לאיזור הצבע שלנו

אחד מהשחקנים המוכשרים בעולם נמצא כעת בתקופה הטובה בחייו, אז איפה בדיוק נתקע ריברי, אשר בגיל 23 נחשב ע"י זידאן ל"תכשיט של הכדורגל הצרפתי"? כנראה שהתשובה לכך קשורה לאו דווקא בכדורגל נטו. הבדלי דת, חיי הוללות ומאמן נוקשה במיוחד הן רק חלק מהסיבות לתהפוכות בחייו המקצועיים של השחקן, שחוזר למרכז במת הכדורגל האירופאי בזמן שבאיירן מינכן הכי זקוקה לו העונה.

הכל התחיל חודש ימים לפני אותו מונדיאל טראומתי בדרא"פ 2010. נערת ליווי כבת 18 העונה לשם זאהיה דהר, יצאה לעיתונות בווידוי סנסציוני: שלושה שחקני כדורגל השתמשו בשירותיי. לדבריה השלושה היו: סידני גובו (השמועות אומרות שהוא משחק כיום באבייאן), קארים בנזמה (שמו לא הפתיע אף אחד, ככה זה שביום ההולדת 22 אתה מפרק לחתיכות את הלמבורגיני שלך לאחר שנהגת בה שיכור) והשם שהדהים את כולם ועורר גל של מתקפה חסרת תקדים: פרנק ריברי. בעוד שהנער הפרובלמטי ממדריד הוא רווק שעושה כל העולה על רוחו, בצרפת נשמעו ביקורות נוקבות כלפי השחקן המציגות אותו כאדם שפל ובוגדני. "שלחו אותי במיוחד למינכן לכבוד יום ההולדת של ריברי, הייתי המתנה לכבודו" אמרה הנערה ימים ספורים לאחר התפוצצות "פרשת זאהיה".

אם לא די בכך שריברי היה צריך להתמודד עם מכבש הלחצים מצד רשויות בתי המשפט, המונדיאל בדרא"פ הגיע בעיתוי הכי גרוע מבחינתו. לאחר "הפיאסקו של קניסנה" (העיר בה התאחרה הנבחרת במהלך גביע העולם) בו שחקני הנבחרת סירבו לרדת מהאוטובוס ולקיים אימון שגרתי לפני משחק שלב הבתים, הושעה ריברי ע"י ההתאחדות הצרפתית משלושה משחקים במדי הטריקולור. "לקחתי את ההחלטות הלא נכונות, הלכתי לאיבוד ופגעתי בהרבה אנשים שהם יקרים לי" אמר השחקן ערב משחק החזרה נגד לוקסמבורג, "לא נותר לי אלא להאשים רק את עצמי ולהתנצל בפני כולם". אבל הקהל הצרפתי התקשה לסלוח לשחקן הסורר ובמשחק הידידות בפאריס מול קרואטיה ארבעה ימים לאחר מכן, זכה ריברי לקבלת פנים השמורה לאויבים הגדולים ביותר.

80 אלף איש גדשו את יציעי הסטאד דה פראנס ושריקות הבוז שבקעו מהאצטדיון ברגע שהשחקן עלה על כר הדשא יכלו להישמע עד מינכן. לכולם באותו הערב הייתה מטרה משותפת, להפנות את האצבע המאשימה לעבר בן אדם אחד בלבד: "המונדיאל לא הלך לי טוב, לא הייתי טוב על המגרש, אך בשום אופן לא החלטתי על ההחלטות בעצמי. באוטובוס, היינו כולם יחדיו, 23 שחקנים שלא מוכנים לסבול יותר תחת דומנק. עכשיו אני רוצה לפתוח דף חדש, אני רוצה לשכוח את כל מה שקרה. החולצה של נבחרת צרפת תמיד תהיה בלבי".

כשצרות באות הן באות בצרורות, אומר הפתגם המפורסם. וגם הפעם הוא פגע בינגו. ריברי נאלץ לפתוח את עונת 10/11 תחת ידו הנוקשה של "הרודן" ההולנדי, לואיס ואן חאל, והדבר בהחלט לא הקל על הקיצוני הצרפתי. "הוא הכריח אותי להתאמן גם כאשר היו לי שלפוחיות ברגליים" מעיד ריברי שחווה את שתי העונות הגרועות ביותר בבירת בוואריה תחת ההולנדי מאז הגיע אליה בקיץ 2007,  "באחד האימונים פשוט קמתי והלכתי". מרץ 2011 ייזכר כאחת מנקודות המפנה החשובות בקריירה של השחקן. הנהלת המועדון בראשותם של אולי הנס ו"הקייזר" בקנבאור הודיעו בפני כולם: החוזה עם ואן חאל יבוטל בסוף העונה. לא היה מאושר מריברי שלא יכול היה להסתיר את שמחתו: "כעת שהוא כבר לא במועדון אני מרגיש תחושת שחרור".

לאחר שנתיים מאוד מתוחות ובעיקר סיזיפיות תחת ואן חאל, חווה כעת ריברי את עונת השיא תחת שרביטו של יופ היינקס והמספרים מדברים בעד עצמם: 11 שערי ליגה ולא פחות חשוב מכך, 11 בישולים ששבעה מתוכם הלכו היישר לרגלי מריו גומז, שלא שוכח לפרגן ל"קייזר פרנק": "אני חייב להודות לו, הוא יוצא מן הכלל. כאשר אתה רואה אותו משחק, זה נראה כאילו הכל בא לו בקלות, אבל הוא שחקן שלא מפסיק לעבוד קשה".

לאחר שנישא לאשתו וואהיבה (צרפתייה ממוצא אלג'יראי) בעודו שחקן צעיר שמתמרן את זמנו בין האימונים בקבוצת נעוריו בולון-סור-מר לבין עבודות מזדמנות כפועל בניין, הודיע השחקן לתקשורת הצרפתית כי החליט להתאסלם ומעתה אפשר לקרוא לו גם "בילאל יוסוף מוחמד". "המרתי את דתי לאסלם וזה שינה את החשיבה של אנשים רבים כלפי, אנשים רואים אותי כבר כלא צרפתי", ולאחר שקרא לבנו בשם סייף אל-איסלם בדומה לבנו של הרודן הלובי מועמר קדאפי, הגיב השחקן בכעס רב: "אני לא מבין מה זה עניינה של התקשורת איך אני אקרא לבן שלי, דברים כאלה מרתיחים אותי! אנשים צריכים להבין, אלו הם החיים שלי".

רק לפני ארבעה חודשים נבחר ריברי לשחקן השנוא ביותר בקרב חובבי הספורט בצרפת, ש"זכה" ב-69 אחוזים מקולות הבוחרים (למקום השני הגיע שותפו ל"פרשיית זאהיה", קארים בנזמה). התקשורת המקומית, שאינה בוחלת במילים מציגה את ריברי כרודף בצע בכל הזדמנות חדשה. לדעתם, ההסבר האמיתי להבדלים הקיצוניים בין יכולותו הגבוהה בבאיירן לבין היכולות הירודות בנבחרת נובעת מסיבה אחת ויחידה: כסף. השחקן בן ה-29 חתם על חוזה חדש שנכנס לתוקפו בקיץ האחרון שישאיר אותו בבירת בוואריה עד קיץ 2015, בהם ירוויח לא פחות מעשרה מיליון יורו בעונה, סכום אשר ממקם אותו בראש טבלת המרוויחים בהיסטוריה של מועדון הפאר.

"זה מעצבן אותי! זה לא צריך להיות כך" אמר ריברי בכעס ערב משחק החזרה לסטאד ולודרום מול מארסיי: "זה צריך להתנהל כמו במינכן. האליאנץ ארנה זה פשוט חגיגה, כאן יש אוהדים אמיתיים שפשוט תענוג לשחק בשבילם, בגרמניה אני מאושר וזה בא לידי ביטוי על המגרש". העניין הזה באמת חורה לו, עד כדי כך שלדבריו, היחס העוין לו הוא זוכה בצרפת משפיע על יכולת המשחק שלו במדים הלאומיים. "עוד לפני שאני נוחת בפריז אני כבר סופג ביקורות" אומר ריברי בצער, "אני לא אותו האדם בנבחרת, משהו קורה לי. אולי זה במישור המנטלי, אבל זה המצב הקיים".

בנובמבר האחרון הגיעה לקיצה סאגת "זאהיה", כאשר בוטלו האשמות כנגד ריברי ובנזמה בחשד לקיום יחסי מין עם נערת ליווי מתחת לגיל 18 (עבירה שהעונש המרבי עלייה הוא מאסר של 3 שנים) בטענה שלא ידעו את גילה האמיתי של הנערה ובנוסף טענה בפניהם שהיא לא קטינה. בראיון לרשת הטלוויזיה הצרפתית "קאנאל פלוס" סיכם השחקן את תחושותיו במילה אחת: הקלה. "זה משהו שקיוויתי שיקרה כבר קודם לכן. היה קשה לי להתמודד עם כל זה, ובמיוחד עבור אשתי. עכשיו אני מרגיש מצוין ואני מקווה שזה ימשיך ככה."

ריברי בהחלט מרגיש מצוין ואת התוצאות ניתן לראות מדי שבוע על המגרש. הערב יפגוש "קייזר פראנק" את חברו הטוב ביותר בנבחרת קארים בנזמה. בעוד פחות מחודשיים, שני השחקנים השנואים ביותר בצרפת יובילו את נבחרתם ביורו הקרוב בידיעה שרק הצלחה ממשית תוכל לשנות את הגישה המרה שזוכים לה השחקנים בארצם.

על גבי סמל התרנגול בחולצת נבחרת הטריקולור מוטבעות המילים: "ההבדלים בינינו זה מה שמאחד אותנו", כנראה שעד שהמשפט הזה לא ייטמע היטב בתקשורת המקומית, הגישה לשני השחקנים לא תשתנה. אלא אם כן באחד ביולי באצטדיון האולימפי בקייב יעמדו להם שני השחקנים עם גביע אירופה מונף לידיהם, אבל זה כאמור, תרחיש קיצוני למדי.