בעיה בשני נעלמים

לקבוצות גדולות דרוש שוער ברמה עולמית. במשך עשור וחצי לאלכס פרגוסון היו שני שוערים ששמם חקוק על תשעה גביעי אליפות הפרמייר-ליג ושהניפו פעמיים את גביע אירופה לאלופות. הראשון, פיטר שמייכל, הגיע כאלמוני לחלוטין מברונדבי ב-1991 ועד מהרה קנה לעצמו שם של אחד מלובשי האפודה הענקיים בדורו. השני, אדווין ואן דר סאר, שיקם את הקריירה הדועכת שלו ב-2005 אחרי מעבר מפולהאם לאולד טראפורד וסיים אותה כאחד השוערים הטובים בעולם בגיל 40. בקיץ חיפש המנג'ר הסקוטי מחליף ראוי להולנדי שפרש. אחרי שמנואל נוייר, האופציה הבכירה, העדיף להישאר בגרמניה וחתם בבאיירן מינכן, קיבל דויד דה חאה המבטיח את הצעת חייו ונקנה על ידי השדים האדומים ב-18.5 מיליון פאונד מאתלטיקו מדריד. חצי עונה כבר מאחורינו וקשה לומר שהספרדי הכשרוני הולך בדרכן של שתי האגדות ההן.

ההתחלה של דה חאה הייתה רעה מאוד. כבר ביום ההשקה של העונה, במגן הקהילה המסורתי, היה אחראי הספרדי לפיגור הכפול של יונייטד עוד לפני ההפסקה בדרבי מול מנצ'סטר סיטי. לפחות זה נגמר בהפי אנד - יונייטד חזרה בענק וניצחה 2:3. התקשורת הבריטית חגגה את הטעויות, ושמייכל בעצמו יצא להגנת היורש הפוטנציאלי: "מגוחך לבקר אותו אחרי משחק אחד. כולם במדינה הזאת מקבלים עוד הזדמנות, אז מה הטעם לקטול אותו כבר עכשיו?". במחזור הפתיחה מול ווסט ברום בעיטה פשוטה של שיין לונג חמקה בין ידיו של דה חאה וחדרה לרשת. למזלו של השוער בן ה-21, השדים האדומים הצליחו לגרד ניצחון נוסף בדרך ל-1:2. "זו הייתה התרשלות", הכריז פרגוסון לאחר המשחק, ועודד: "אבל דה חאה הוא שוער צעיר והוא יתגבר על זה. ברוך הבא לאנגליה, דויד".
 
כל זמן שהדברים ברי תיקון, אפשר לעבור על טעויות לסדר היום. דה חאה נתן הופעה מצוינת ב-1:1 אצל ליברפול, וסחט מחמאה גדולה מקני דלגליש שתהה: "זה השוער שהעיתונות דיווחה שהוא מתקשה?". אבל אז הגיעו שתי שגיאות קריטיות באירופה. הרחקה רעה של שוער יונייטד הובילה ל-2:2 הדרמטי של פאבלו איימאר ובנפיקה באולד טראפורד. במחזור הסיום עוד אפשר היה להבליג על הפאשלה, לו יונייטד הייתה מחלצת תיקו בבאזל ועולה לשמינית הגמר. אולם, יציאה רעה נוספת של דה חאה כבר אחרי 9 דקות איפשרה למרקו שטרלר להבקיע ולהכניס את יונייטד ללחץ. הסוף היה מר – אלופת אנגליה הפסידה 2:1 והודחה בשלב הבתים של האלופות לראשונה מאז 2006. גם הנזק האחרון של דה חאה היה בלתי הפיך. בשבוע שעבר שוב לא ידע להתמודד עם כדור קרן פשוט וגרם להפסד סנסציוני לבלקבורן (3:2) באולד טראפורד.

הטעות מול הרוברס עלתה לדה חאה שוב במקום בהרכב. אנדרס לינדגארד נקרא אל בין קורות למשחק בניוקאסל באמצע השבוע. הדני, שהגיע בקיץ הקודם על תקן שוער שני מאוסטלונד הנורבגית, ספג שלושה שערים (אף לא אחד באשמתו), שהיו גם הראשונים שנאלץ להוציא מהרשת בליגה. לפני כן שמר לינדגארד 6 פעמים על רשת נקיה בשבעה משחקים (חמישה מהם בליגה) ונכנע רק פעם אחת מול בנפיקה (1:1) בליסבון, במשחק בו גילה יכולת מצוינת. לשם השוואה, גם דה חאה לא ספג בשישה משחקים, אבל חטף 26 שערים ב-19 הופעות בכל המסגרות – ממוצא של 1.36 שערים למשחק. יונייטד נכנסת לשנת 2012 בליגה עם ממוצע ספיגה של שער למשחק (20 מ-20), שהוא הרבה יותר מדי עבור מי שנחשבה עד לא מזמן לאחת מקבוצות ההגנה הטובות ביבשת.
 
פרגוסון ניצב בפני בדילמה דומה לזו שחווה בעונת 1999/2000. שמייכל עזב לאחר שנת הטראבל המופלאה והותיר חלל גדול אותו היה אמור למלא (לפחות חלקית) מאסימו טאיבי. האיטלקי, שנרכש מוונציה עבור 4.5 מיליון ליש"ט, קיבל צ'אנס בארבעה משחקי ליגה בלבד. 11 השערים שספג, כולל ה-5:0 המשפיל לצ'לסי, הספיקו לפרגוסון כדי לייבש אותו על הספסל ולהחזיר את מארק בוסניץ' לשער. "פרגוסון קרע אותי בחדר ההלבשה אחרי ההפסד לצ'לסי", סיפר טאיבי. "לדה חאה הוא צריך לתת זמן ואין לי ספק שיהיה אחד השוערים הטובים בעולם". בוסניץ' סבל מפציעות ולא שמר על יכולת יציבה ב-23 משחקים ששותף. ריימונד ואן דר חאו הקשיש בן ה-37, ששימש כשוער שלישי, רשם עוד 14 הופעות ליגה. זה לא מנע מיונייטד לטייל לאליפות קלה (18 הפרש), אבל גם לספוג 45 שערים (שיא שלילי בפרמייר-ליג). בעונה לאחר מכן הוחתם פביאן בארטז.

אז מי צריך להיות מספר 1? ברור שמבחינה סטטיסטית לדני יש יתרון על פני הספרדי, שמתקשה לעמוד לעיתים בדרישות הפיזיות של המשחק האנגלי. למרות זאת, לינדגארד עדיין לא נתקל במבחן רציני מול קבוצת טופ 6 באנגליה. וצריך לומר להגנתו של דה חאה עוד כמה דברים: מדיניות הרוטציה של פרגוסון באה לידי ביטוי גם בקו האחורי, שנפל קורבן למספר פציעות השנה. נמניה וידיץ', הבלם הטוב בליגה, קרע את רצועות הברך בראשית דצמבר וסיים את העונה. ריו פרדיננד שותף רק ב-12 משחקים, כשגם האחים דה סילבה וכריס סמולינג דילגו בין הדשא למיטת הטיפולים לא מעט פעמים העונה. מתוך 30 משחקים שקיימה יונייטד בכל המסגרות, הסקוטי חזר על אותה חמישיית הגנה בין משחק למשחק רק בשני מקרים. זו בוודאי לא סיטואציה אופטימלית לשוער צעיר שלומד להסתגל לחיים חדשים בארץ זרה, לשפה שונה ולמועדון בסטנדרטים אחרים משהיה רגיל אליהם.
 
ועוד נקודה למחשבה: יונייטד צירפה את דה חאה עוד כשבקושי השלים שני עשורים לחייו. שמייכל (28) ו-ואן דר סאר (34) הגיעו לתיאטרון החלומות כשהיו בשלים ומוכנים יותר. אפילו בארטז, שלצד הצלות מרהיבות נזכור לו כמה מהלכים קומיים ויציאות הרפתקניות, נחת בגיל 29 באולד טראפורד אחרי שבאמתחתו כבר זכיה בליגת האלופות, בגביע העולם וביורו. בקורות חייו של דה חאה רשומים רק תואר אלוף אירופה לנבחרות צעירות ושנתיים כמקצוען בוויסנטה קלדרון. בדומה לספרדי, גם ג'ו הארט, המבוגר ממנו ב-3 שנים, נחשב בתחילת הקריירה לכשרון בלתי ממומש. בשנתיים האחרונות תחת רוברטו מנצ'יני הבשיל והפך לשוער הבכיר של הממלכה. לדה חאה חסרה קצת יותר תעוזה ביציאה לכדורים ארוכים כדי לממש את הפוטנציאל ולהצדיק את ההשקעה בו. בשביל זה, פרגוסון יהיה חייב להמשיך לו את האפודה מספר 1.