בכל פעם שלאו מסי לובש את חולצת נבחרת ארגנטינה, עולה מחדש הסוגייה: מדוע הוא לא מצליח להפגין בנבחרת את היכולת שלו מברצלונה? ואיך יכול להיות שעם בארסה מסי זכה בכל תואר אפשרי, מבקיע במדיה כמויות מטורפות של שערים - אבל עם הנבחרת הוא נכשל פעם אחר פעם?
- 21:00, שידור ישיר ב-5LIVE+: בוסניה מול פורטוגל
- 21:00, שידור ישיר כאן באתר: טורקיה מול קרואטיה
כן, גם בימים הקרובים מסי ייבחן בזכוכית מגדלת, כאשר ארגנטינה תשחק הלילה במוקדמות המונדיאל מול בוליביה בבואנוס איירס, וביום שלישי תתארח באיצטדיון בבאראנקייה למשחק עמוס אנקדוטות היסטוריות, נגד קולומביה. השאלות הללו לגיטימיות לחלוטין. שהרי אם מסי הוא אכן השחקן הטוב בעולם, ויש הטוענים שהוא אפילו השחקן הטוב בהיסטוריה, מן הראוי שלא יגביל את ההצלחות שלו לקבוצה בלבד אלא יביא אותן גם לנבחרת, בדיוק כמו שעשו שני הגדולים בכל הזמנים, פלה ומראדונה.
אבל מה שמעניין לא פחות זו העובדה שאת השאלות הללו שואלים בהקשר של מסי - אבל לא בהקשר של יריבו הגדול ביותר על תואר הכדורגלן הטוב בתבל, כריסטיאנו רונאלדו.
האמת היא שעל פניו זה די מוזר. נכון, ארגנטינה היתה פעמיים אלופת עולם ולכן מצפים ממנה להתמודד על התארים העולמיים והיבשתיים בכל מונדיאל ובכל קופה אמריקה. לגיטימי. פורטוגל לא זכתה מעולם בתואר, אבל ב-12 השנים האחרונות היא נבחרת מצליחה יותר מאשר ארגנטינה. היא הגיעה לחצי-גמר היורו ב-2000, לגמר ב-2004 ונעצרה רק בחצי-גמר המונדיאל ב-2006. למי ששכח, התואר האחרון של ארגנטינה היה הקופה אמריקה ב-1993. מאז 1990 היא לא הגיעה רחוק יותר בגביע העולמי מאשר רבע הגמר.
לכן קצת לא ברור מדוע אין "דרישה" מכריסטיאנו רונאלדו לקחת את נבחרת פורטוגל עד לטופ האירופי והעולמי. יש תחושה שמאז פרישתו של לואיס פיגו וכל יתר שחקני "דור הזהב" של הכדורגל הפורטוגלי, לא ממש מצפים מהנבחרת הזו ליותר מדי. כריסטיאנו צריך להרגיש לא בנוח עם העניין הזה. ולאו דווקא בשל ההשוואה של מצבו בנבחרת פורטוגל לעומת מצבו של מסי בנבחרת ארגנטינה. הוא צריך להרגיש שלא בנוח כי במעמדו הנוכחי, הוא חייב לשאוף להגיע עם פורטוגל הכי גבוה שאפשר.
שהרי אנחנו לא מדברים על נבחרת איזוטרית שיש בה כוכב-על אחד, כמו בימים בהם ג'ורג' בסט כיכב במדי נבחרת צפון אירלנד. בסט היה אז השחקן הטוב ביותר באירופה, אבל לצידו שיחקו נגרים וחוטבי עצים, ואף אחד לא באמת חשב ששחקן אחד, יהיה גדול ככל שיהיה, יוכל לעשות את ההבדל. המקרה של כריסטיאנו כמובן שונה. הוא אכן השחקן הגדול ביותר בנבחרת של פאולו בנטו. אבל לצידו נמצאים בהרכב שמות גדולים כמו חבריו מריאל מדריד פאביו קואנטראו ופפה, ראול מיירלש מצ'לסי ונאני ממנצ'סטר יונייטד. או קיי. אולי לא מדובר בסגל האיכותי ביותר באירופה, אבל פורטוגל לא היתה צריכה להגיע למצב שבו היא תתמודד בפלייאוף על העלייה ליורו מול בוסניה הרצגובינה.
כריסטיאנו רונאלדו כבר בן 26, הגיל שבו מראדונה זכה בגביע העולם. הוא אמנם לא השחקן המבוגר ביותר בסגל הפורטוגלי (הכבוד שייך לנונו גומש בן ה-35), אבל הוא המנהיג, הקפטן, בעל מספר ההופעות הרב ביותר (85) והמבקיע המצטיין (30 שערים). למרות שיש לו לפחות עוד 6-7 שנים לשחק בנבחרת, הוא כבר נמצא במקום החמישי בטבלת ההופעות בכל הזמנים ובמקום הרביעי בטבלת הכובשים. אין כמעט ספק שכאשר יסיים את הקריירה שלו בנבחרת, הוא יוביל בשתי הקטגוריות. אבל כמו שכריסטיאנו אמר כאשר קיבל את "נעל הזהב" בשבוע שעבר, שהוא מעדיף תארים קבוצתיים עם ריאל מדריד על-פני תארים אישיים, כך צריך להיות גם בנבחרת. רק שכרגע הרבה יותר הגיוני שהוא יחגוג תארים עם ריאל מאשר עם הנבחרת.
ביורו הקודם, ב-2008, כריסטיאנו איכזב. הוא לא הצליח לשחזר את יכולתו ממנצ'סטר יונייטד ופורטוגל הודחה ברבע הגמר על ידי גרמניה. במונדיאל בדרום אפריקה הוא היה אפילו חלש יותר. הוא כבש שער אחד בלבד, בניצחון 1:7 על צפון קוריאה, ובהמשך הוא וחבריו נוצחו בקלות על ידי ספרד בשמינית הגמר.
לנבחרת פורטוגל היו שתי תקופות גדולות. הראשונה הייתה במונדיאל ב-1966, קצת אחרי שבנפיקה זכתה פעמיים בגביע אירופה לאלופות. באותו מונדיאל, עם אוסביו הגדול בשיאו, הגיעה פורטוגל לחצי הגמר וסיימה במקום השלישי. התקופה הגדולה השניה היתה בסוף שנות ה-90 ותחילת האלפיים. זו היתה הנבחרת שלואיס פיגו היה הכוכב הגדול שלה, ושנבנתה על בסיס נבחרות הנוער שזכו באליפויות העולם של 1989 ו-1991.
התקופה הזו היתה צריכה להסתיים עם תואר ראשון והיסטורי במשחק הגמר של יורו 2004, כשפורטוגל התמודדה מול יוון באיצטדיון האור בליסבון. פיגו היה כבר הרבה מעבר לשיאו, אבל עדיין הנהיג את הנבחרת, שבה החל לשחק הינוקא בן ה-19, כריסטיאנו רונאלדו. הכל היה מוכן לחגיגה הגדול,. אבל איך זה נגמר כולם זוכרים. יוון גנבה שער, התבנקרה עד לשריקת הסיום ופורטוגל סיימה את המשחק בדמעות. פיגו עוד המשיך למונדיאל בגרמניה ב-2006, אבל אז פרש בגיל 33 והשאיר את השרביט ליורשו כריסטיאנו, שהיה אז בן 21.
מאז עברו 5 וחצי שנים. בעוד הקריירה של כריסטיאנו נסקה במנצ'סטר יונייטד ובריאל מדריד, נבחרת פורטוגל איבדה את מעמדה כאחת הנבחרות הבכירות באירופה. למ00ונדיאל בדרום אפריקה היא העפילה רק אחרי שני נצחונות דחוקים על בוסניה. והנה, גם כעת היא צריכה לעבור שני משחקים לא פשוטים מול הבוסנים כדי שלא להחמיץ את יורו 2012. זה הזמן של כריסטיאנו רונלדו לקחת מנהיגות אמיתית, להראות שהוא מסוגל לשחק בנבחרת לא פחות טוב מאשר בריאל מדריד. וזה צריך להתחיל כבר הערב, באיצטדיון בזניצה.