הצד הלבן של מדריד קרוע. לא בגלל משהו רע, חלילה. המצב כל כך טוב שההתלבטויות מייסרות לא רק את ז'וזה מוריניו. אין הכוונה לאלתורים בגזרת הבלמים, לפציעות החוזרות ונשנות של שחקני קישור האחורי או לעקיצות ההדדיות עם אנשי ברצלונה – מצב שכבר הפך למאוס בשני הצדדים. הכוונה היא שלראשונה מזה יותר משנתיים ריאל מקבלת תפוקה אדירה משני החלוצים שלה, המאמן לא מחפש עוד חיזוק לחוד ואין אחד שיצביע על אחת האופציות להרכב ויגיד בפה מלא: "זאת טובה יותר".
האשם הישיר בהתלבטות חזר לאחרונה מפציעה ממושכת ובגיל 23 הפך לכאב הראש הכי גדול של מוריניו. קוראים לו גונסאלו היגוואין ועד מחזור הליגה שעבר הפגיז 3 פעמים שלושער בתוך 13 ימים. למרות גילו הצעיר, זוהי עונתו החמישי של הארגנטיני במדריד ובינתיים הספיק לכבוש 77 שערי ליגה ובישל 26 נוספים ב-134 משחקים. היעילות שלו מתגלה באמת כשבודקים את התוצרת שלו מול השעון. פיפיטה, אחד שתמיד מחפש שערים ולא מרבה לשחק לרוחב, הרשית העונה פעם בכל 38.5 דקות. הרגעים שלו התחלקו על פני ארבעה משחקים מלאים ושלושה בהם נכנס כמחליף, אבל הנתונים המדהימים האלה עדיין לא מגלים את כל התמונה.
גונסאלו היגוואין, שהגיע בגיל 19 למדריד תמורת 13 מיליון יורו, כבש בכל שלושת משחקי הליגה הביתיים של ריאל העונה וכך באמת קנה מחדש את לב הקהל בברנבאו. בניגוד לכרים בנזמה, שאחרי שנה קשה במדים הלבנים הצליח סוף סוף להשתלב ומציג יכולת נהדרת מפתיחת העונה, פיפיטה נחשב בן בית. הארגנטיני הצעיר, שנולד בצרפת לאם ממוצא פלסטיני (משפחה נוצרית שמקורה בבית לחם), עשה את עיקר הצמיחה שלו במדריד ונשאר נקי מתדמית הגלאקטיקו הפגומה שניסו להדביק לעמיתו-יריבו הצרפתי. בעוד שבנזמה נרכש תמורת 35 מיליון יורו ומההתחלה הרוויח משכורת בסך 5 מיליון יורו, היגוואין נאבק על כל סנט, כדור ודקה. ובבירה הספרדית אוהבים סיפורים כאלה, במיוחד אם זוכרים מי המודל לחיקוי.
"היגוואין הוא לא שחקן מהוקצע, למרות שהוא מתקדם גם בזה, אבל הוא מבצר של אישיות ודוגמא אישית בדיוק כמו שבאופן מסורתי אוהבים בבית של ריאל", החמיא השבוע בכיר פרשני "אס" אלפרדו רלאניו. לכולם היה ברור לאן הוא מכוון, אבל הוא לא הותיר סיכוי לספק: "הוא מזכיר לי את ראול. אין לו את המגע המעודן עם הכדור כמו לבנזמה או אגוארו, למשל, אבל יש לו כוח נפשי שכולם היו רוצים. הכל דורש ממנו יותר, אבל בסוף הוא מצליח". גם העורך והפרשן הוותיק תומאס רונסרו הצביע בדיוק לאותו כיוון: "היגוואין הוא כמו דגי הסלמון, הוא גדל בתנועה נגד הזרם. גם ולדאנו אישר שהוא היורש של ראול. הוא חולק עם ראול אופי חזק ושניהם ווינרים, שאפתנים ובעלי אמונה מלאה ביכולות שלהם". אנטוניו רומרו מ"אס" קבע: "יש לו את כל הסגולות הנדרשות כדי להפוך ליורש הטבעי של מספר 7, והוא בהחלט בדרך לשם".
אולי זו היסחפות בעקבות מבול השערים שהמטיר היגוואין על היריבות, אבל כשכל הטיפות זורמות בכיוון אחד קשה להתריס נגד השיטפון. גם אי אפשר להתעלם מהדמיון לראול – ההשקעה על המגרש, החיפוש המתמיד של מצבים, הגסות הקלה בטיפול בכדור והאומץ לנסות שוב ושוב לכבוש גם אחרי 20 החמצות. או כמו שניסח זאת אחד מאחיו, ניקולאס: "יש לאחי ביצים של שור". ההשוואה הזאת לסמל כמו ראול והכושר הנוכחי של הארגנטיני, לצד הביצועים המוכחים לאחרונה של בנזמה, רק הקשו על מוריניו והאוהדים בלבן לגבש עמדה. וזאת לא בהכרח בעיה.
"הכושר של היגוואין עושה את כולנו מאושרים, אבל עכשיו למוריניו יש בעיה עם פיפיטה ועם בנזמה", אמר קאקה בחיוך אחרי אחת ההצגות האחרונות של הארגנטיני. מאמנו הגיב בנחרצות: "אין אצלי שחקני הרכב, זה מושג שלא יכול להתקיים כשיש לך שחקנים כל כך טובים בסגל. כרגע שניהם טובים מאוד וזה המצב האופטימלי מבחינתנו. הם שני שחקנים עם תכונות שונות ודבר אחד משותף – הם כובשים הרבה שערים. זה הכל חוץ מבעיה". בעקבות פציעתו של היגוואין בשנה שעברה וגם במהלך הקיץ האחרון התעקש מוריניו שהוא חייב עוד חלוץ. פתאום, פלוס-מינוס עם אותה חוליה קדמית, במדריד מדברים על ריבוי אופציות והתלבטויות מייסרות. מה נשתנה? משהו שלא קשור לצמד החלוצים הקטלני הזה.
השינוי המשמעותי נובע ממהפך שמתחולל בימים אלה סביב בחורצ'יק בשם כריסטיאנו. אומרים שהייתה לו הארה. טוענים שהוא הבין שהמשחק שלו צריך להתבגר. משערים שגם הוא קלט שלהבקיע בצרורות כשהעונה כבר מוכרעת זה דבר שתורם רק לסטטיסטיקה, אבל בוודאי לא לתדמית ולמאזן התארים. נכון, רונאלדו מוסר יותר ופתאום גם ריאל יותר קבוצתית. ב-0:4 על ליון רשמו הבלאנקוס 741 מסירות, כמעט 200 מעל לממוצע עד כה. המשחק פחות מתנקז לכיוון הפורטוגלי וניכר הרבה יותר שיתוף של שחקנים כמו קאקה, אוזיל, אלונסו ודי מריה, מה שנותן יותר ביטוי לסגל העמוק של מוריניו – כנראה העמוק ומגוון ביותר בעולם כיום.
רונאלדו עצמו, אחד הסקוררים הגדולים ביותר שיש לכדורגל העולמי להציע, גם מחפש לעתים את החברים ולא רק את המסגרת. אם לפני שנה הצהיר מוריניו ש"האגואיזם של כריסטיאנו טוב, הוא סקורר ותפקידו לכבוש", כעת גם יתר הקבוצה מרוויחה. הכדורגלן היקר בהיסטוריה של המשחק כבר הבקיע העונה 9 שערים בכל המסגרות. הוא לא מצא את הרשת בשלושת המשחקים מאז אייאקס, אבל כבר בישל 7 שערים ב-10 משחקים העונה ועבר את אוזיל בדירוג מלך האסיסטים הנוכחי של המועדון. לשם השוואה, בכל העונה שעברה הוא סיפק 11 בישולים ובעונה שלפניה חמישה. "השותפות והידידות מחברות שמיים וארץ, אלים ואנשים", כתב אפלטון וכל עוד המגמה הזאת תיושם גם במדריד, ריאל מדריד תהיה טובה יותר. כקבוצה, לא כאסופת כוכבים.