מה פיספס גלעד?

1,941 ימים בשבי. חור שחור שדרכו ברחו שנים. נכון שאותם ימים לא יחזרו, אבל חזרת גלעד היא החשובה ביותר. בעוד שאנחנו המשכנו עם החיים "משבת לשבת", נאלצת לפספס הרבה מאוד שינויים ומגמות גם בספורט העולמי בכלל והישראלי בפרט. בכל שעה קורה משהו, בכל רגע משהו משתנה. שיאי עולם נשברים, ספורטאים פורצים לתודעה, שערים נכבשים, שחקנים פורשים, קבוצות מנצחות, תארים מוענקים ועוד. היסטוריה, אבל מסוג אחר. החלטנו לדחוס חמש שנים וארבעה חודשים של ספורט בכתבה אחת, אולי זה יעזור להאיר עוד חלקיק קטן בחשיכה.

• כתבות, בלוגים וטורי גולשים באיזור הצבע שלנו >

מכבי ת"א
בגזרת המועדון האהוד על גלעד, אבי נמני ומכבי כבר לא ביחד. מספר 8 בצהוב פרש במאי 2008, שנתיים אחרי עונת הגלאקטיקוס ההיא, ועבר לתפקיד ניהולי במועדון. במהלך 2009/10 הפך למאמן וגם למנג'ר, אך בעונה שעברה לאחר סדרת הפסדים הוא פוטר על ידי הבעלים החדש מקנדה, מיץ' גולדהאר. מאז נפרדו הדרכים של מכבי והקפטן הנצחי. האם הוא ישוב? לא ידוע, בינתיים הוא סוכן שחקנים. במקומו הגיע סמל צהוב אחר, מוטי איוניר. והאמת שבינתיים הולך לו לא רע. האוהדים כבר מפנטזים על אליפות ראשונה מאז 2003. כן, מאז יש יובש מוחלט.

ומה לגבי מכבי בכדורסל? זמן קצר לפני שגלעד נחטף, הצהובים הביסו 66:96 את הפועל ירושלים וזכו באליפות. פיני גרשון, שעזב את מכבי אחרי המשחק, חזר ב-2009, עזב ב-2010 והצטרף ב-2011 להפועל חולון, קרא להם לפני המשחק "גנבי האליפות" בגלל אותה שיטת פיינל-פור, שבה מוכרעת האליפות בכדורסל במשחק אחד ולא בסדרה. ובכן, שנתיים אחר כך התברר שהוא צדק. מכבי איבדה את הכתר הישראלי פעמיים. ב-2008 עם צביקה שרף על הקווים להפועל חולון וב-2010 עם גרשון לגליל. עכשיו נמצא שם דייויד בלאט (שוב) וגם כאן המצב מאיר פנים לאוהדים המפנטזים. לא על אליפות, אלא על גביע אירופה. מאז 2005 לא חגגו בכיכר.

כדורגל ישראלי
עם כל הכבוד למכבי ת"א, לדאבל של הפועל ת"א לפני שנה וחצי, לשתי האליפויות שלקחה מכבי חיפה ב-2009 ו-2011, ולהופעות של שתי האחרונות בשלב הבתים של ליגת האלופות, הסיפור הגדול ביותר בחמש השנים האחרונות בכדורגל שלנו שייך לבית"ר ירושלים. המיליארדר ארקדי גאידמק אמנם הגיע למועדון ביולי 2005, אך רק כעבור שנה החל לשפוך טונות של כסף - 100 מיליון דולר. גאידמק "קנה" למעשה שתי אליפויות עבור בית"ר ב-2007 ו-2008. שמעון גרשון, אריק בנאדו, עידן טל ומיכאל זנדברג הם רק חלק מהשמות שעברו שם ולזה צריך להוסיף רכבת זרים אין-סופית והחלפת מאמנים מתמדת. אפילו לואיס פרננדס, הכדורגלן הצרפתי האגדי, דרך על הדשא בטדי. אליו עוד נחזור בהמשך.

לפני חמש שנים יוסי בניון היה עוד כדורגלן ישראלי נהדר כששיחק בווסטהאם. ב-2007 הגיע המהפך הראשון והוא הפך ללהיט. הוא עבר לשחק בליברפול ואפילו הבקיע שער ניצחון נגד ריאל מדריד בספרד. משם המשיך לצ'לסי והשנה הוא בארסנל. ליברפול-צ'לסי-ארסנל, מסלול בלתי נתפש בכל קנה מידה שהוא. לפני חמש שנים אברהם גרנט סיים את תפקידו בנבחרת ישראל. בסמוך לחטיפה הוא התמנה למנהל מקצועי בקבוצת פורטסמות' מאנגליה. ב-2007 הוא הגיע לצ'לסי ובמהלך עונת 2007/8 הוא הפך למאמן הראשי. הכל אמת, זה לא טקסט סאטירי. בעוד שבאנגליה זעקו "GRANT WHO!?", הוא והשחקנים בכחול הגיעו עד גמר ליגת האלופות והפסידו ליונייטד רק בדו קרב פנדלים. אחר כך ירד פעמיים ליגה עם שני מועדונים שונים (פורטסמות' ו-ווסטהאם).

ועוד משפט אחד לגבי נבחרת ישראל: לא עלינו ליורו 2008, לא עלינו למונדיאל 2010 ולא עלינו ליורו 2012. כאן באמת לא פספסת דבר. חוץ מאת אותו לואיס פרננדס, שאימן ב-16 החודשים האחרונים את הנבחרת. היה והלך, וטוב שכך.

כדורגל עולמי
השינויים שהיו בכדורגל הישראלי הם כאין וכאפס לעומת מה שקרה בעולם. דברים שבשבילנו הם זכרון רחוק נותרו מבחינתו עלומים. אולי הוא לא יודע שאיטליה זכתה במונדיאל 2006 אחרי שניצחה בגמר בפנדלים את צרפת, כשבועיים לאחר החטיפה. הוא לא יודע שזינדין זידאן פרש אחרי המשחק, שבמהלכו קיבל כרטיס אדום כי נתן ראסייה ישר לחזה של בלם איטליה מרקו מטראצי. ומה לגבי נבחרת ספרד? ב-2006 היא עוד הייתה הלוזרית הנצחית של הכדורגל הבינ"ל, והיום מדובר באחת מהגדולות ביותר בכל הזמנים. כן, ספרד היא אלופת אירופה ומחזיקת גביע העולם.

התופעה הבולטת השניה בכדורגל העולמי היא ברצלונה. ב-2006 היא הייתה אלופת אירופה עם רונאלדיניו ורייקארד. היום זה שונה לחלוטין. הכדורגל של בארסה הוא לא מהעולם הזה. מעט נגיעות, הרבה שערים. הרבה מאוד. הדבר היחיד שדומה הוא העובדה שהיא שוב אלופת אירופה. ב-2006 ליאו מסי היה ילד ארגנטיני קטן וצנום. היום הוא עדיין קטן וצנום, אבל כבר נחשב לגדול שחקני תבל ויש כבר מי שמעזים להשמיע את שמו בסמוך לגדולים מהעבר. רונאלדיניו? חזר לברזיל.

ומה עוד קרה? ב-2010 אינטר לקחה טרבל ענק עם ז'וזה מוריניו על הקווים. כן, זה ההוא שלקח את ליגת האלופות עם פורטו והביא אליפויות לצ'לסי. היום הוא בריאל מדריד ויש שקוראים לו "המיוחד". אה כן, ודייגו מראדונה אימן את ארגנטינה במונדיאל האחרון. לא יצא מזה כלום ועכשיו הוא עובד באיחוד האמירויות.

NBA
אין הרבה שינויים פרט לפרישה של שאקיל אוניל. עדיין קובי בראיינט משחק בלייקרס עם 5 טבעות ועדיין ללברון ג'יימס אין אליפות. ב-2003 אמרו עליו שהוא יהיה הג'ורדן הבא, עכשיו אומרים עליו שהוא לוזר. ומה עוד קרה? יש שחקן ישראלי ראשון ב-NBA. השם הוא עומרי כספי. ההוא שב-2006 עוד היה נער פוסטר במכבי, שיחק ב-2010 באולסטאר (של הרוקיס). עכשיו הוא בקליבלנד, בלי לברון. חוץ מזה שכרגע ה-NBA בשביתה. אגב, מייקל ג'ורדן עצמו לא חזר מפרישה. בינתיים.

טניס
רוג'ר פדרר הוא בעיני כמעט כולם גדול הטניסאים בכל הזמנים, לאחר שלקח 16 תארי גראנד סלאם בקריירה. בשנתיים האחרונות הוא בדעיכה והשם החדש-ישן הוא נובאק דיוקוביץ', כשגם רפאל נדאל חובט ובועט. גם אנדיוני. "חיית הדייויס" הראל לוי פרש, לא לפני שהוביל את הנבחרת לחצי גמר היסטורי ב-2009 - אירוע שכנראה לא יחזור בעוד 2009 שנים. אירוע נוסף הוא משחק הטניס הארוך אי פעם שנערך בשנה שעברה בווימבלדון ונמשך כ-11 שעות.

ספורט אולימפי
הרגע שבו קולטים ש-5 שנים ו-4 חודשים זהו פרק זמן עצום הוא כשמבינים שאין לשליט מושג מיהו אוסיין בולט. ב-2006 הוא פשוט היה עוד נער ג'מייקני שרץ מהר. ב-2011 הוא האדם הכי מהיר על הגלובוס ואחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים. בולט קבע 9.58 שניות ב-100 מטרים (ב-2006 השיא היה 9.78 שניות) ו-19.19 ב-200 מטרים (ב-2006 השיא היה 19.32). תופעת טבע. ומה עם מייקל פלפס? השחיין שהיה הכוכב במשחקים האולימפיים באתונה 2004 עם 6 מדליות זהב עשה היסטוריה במשחקים בבייג'ין ב-2008 כשזכה בשיא של 8 מדליות מוזהבות. את שניהם נוכל לראות בקיץ הבא במשחקים האולימפיים בלונדון. והגולש שחר צוברי זכה במדליה האולימפית היחידה של ישראל מאז שלקחו אותו.

ומה עוד קרה? מיכאל שומאכר חזר לפורמולה 1 ובינתיים לא הולך לו. השם החם היום הוא סבסטיאן פטל, שזכה בשנתיים האחרונות. בגולף התברר שטייגר וודס הוא לא "הבחור הנחמד ממול" ושיש לו חיבה רבה להרבה מאוד נשים מלבד זו לה הוא נשוי. אריק זאבי עדיין בג'ודו ומחכה לאולימפיאדה הקרובה. נראה לי שזה מספיק. ואם שכחתי משהו, אז אני מקווה שהטוקבקיסטים יזכירו. העולם השתנה במהירות ואנחנו לעולם לא נבין באיזה קצב עבר הזמן בשבי חמאס. העיקר שגלעד סוף סוף בבית.