כוכבי משנה 2.0

בעוד 20 יום יתקיים משחק האולסטאר של ה-NBA באורלנדו. החמישיות למשחק, כפי שנבחרו על ידי האוהדים, הוכרזו כבר בסוף השבוע שעבר, ועכשיו צריך לחכות שהמאמנים יבחרו את שחקני הספסל וישלימו את הסגלים לאולסטאר 2012. אבל בגלל שאין לנו סבלנות, ובגלל שאנחנו אוהבים לשחק ב"נדמה לי", כבר בשבת פרסמתי כאן את הבחירות שלי (בשיתוף עם אסף לוין) לספסל של המזרח. ועכשיו הבחירות שלנו לספסל המערב.

ורק כמה הבהרות בנוגע לתגובות שלכם לטור מאתמול:

1) הסיבה שקראתי לבחירה לחמישיות "שמרנית" היא כי היא מכריחה לבחור 2 גארדים, 2 פורוורדים וסנטר – גם אם ברור שיש לעתים גארדים שעדיפים על פורוורדים או פורוורדים שעדיפים על גארדים. אם הבחירה הייתה יותר מתוחכמת היא הייתה מחולקת לשחקני קו אחורי ושחקני קו קדמי, והחמישיות היו צריכות לכלול בסופו של דבר שילוב של 2/3. סתם להמחשה, אם במערב 5 השחקנים שקיבלו הכי הרבה קולות היו פול, קובי, דוראנט, גריפין וקווין לאב – אז זו הייתה החמישייה, כי יש כאן שילוב של 2 שחקני קו אחורי ו-3 שחקני קו קדמי. וגם הפוך היה עובד.

2) היו כמה טוקבקים שהתייחסו לזה שלא בחרנו אף סנטר לספסל המערב וטענו שזה לא יכול להיות כי המאמנים מחויבים לכך, וגם אם לא מחויבים לכך – נוהגים לבחור לפחות סנטר אחד מחליף. ובכן – זו פשוט טעות. ב-2002 וב-2005 לא היה סנטר בספסל המערב, ב-2008 לא היה סנטר באף אחד משני הספסלים, וב-2009 לא היה סנטר בספסל המזרח. בקיצור, לא חסרות דוגמאות לכך.

3) מישהו שאל לגבי מה משנה איכות הקבוצה. התשובה שלנו היא שבחירה לאולסטאר היא פרס על יכולת, ומי שהיכולת והמספרים שלו מושגים בקבוצה חלשה, פחות עדיף לדעתנו על מי שעושה זאת בקבוצה מנצחת – גם אם אפשר לטעון ש"קל יותר" להשיג מספרים טובים בקבוצות טובות.

4) לא היה אף שחקן מאינדיאנה כי הכוכב שלה בעונה לא טובה, ויתר השחקנים עוד לא מצדיקים בחירה. אולי אחד מהם ייכנס, אנחנו לא חושבים שלמישהו מהם מגיע. למרות שגריינג'ר והיברט קרובים.

ועכשיו, לבחירות שלנו לספסל המערב (תזכורת לחמישיית המערב: פול, ברייאנט, דוראנט, גריפין, ביינום).

שמות שנכנסו לדיון אבל לא נכנסו לספסל (בערך לפי סדר הניפוי):

ריקי רוביו (גארד, מינסוטה, 11.4, 4.4, 8.9 אס', 2.3 חט')
ההפתעה הכי גדולה בעשור האחרון, ואולי אף יותר. אחרי שקטלו את דייויד קהאן שלקחו אותו 6 בדראפט, אחרי שאמרו (אמרנו!) שאין לו סיכוי כי אפילו בברצלונה הוא לא פאקטור, רוביו הוא בינתיים המועמד המוביל לרוקי העונה לצד קיירי ארווינג. והוא נראה נפלא, מתאים למשחק של ה-NBA, עושה דברים שלא ידענו שהוא מסוגל, ובאמת צריך להילקח בחשבון לאולסטאר. לא להיכנס, אבל להילקח בחשבון. לא ייאמן.

מרצ'ין גורטאט (סנטר, פיניקס, 14.9, 10.2, 1.7 חס')
יש כמה אופציות לסנטר מחליף מאחורי אנדרו ביינום, והפולני הוא אחת מהן. אלא שפיניקס לא מנצחת והמספרים של שחקנים תמיד מתנפחים לצד סטיב נאש. עם זאת, אם ימשיך ככה גם בקבוצה מנצחת ו/או בלי נאש, יש עוד סיכוי שנראה אותו באולסטאר יום אחד.

מארק גאסול (סנטר, ממפיס, 15.1, 10.2, 2.2 חס')
אחרי שבעונה שעברה הפתיע כשהיה טוב מאחיו בפלייאוף, השנה הוא כבר אחד הסנטרים הטובים בליגה בצורה הכי לגיטימית שיש. אבל 1) המספרים טובים יותר בעיקר כי ראנדולף פצוע. 2) ממפיס, שכמעט הגיעה לגמר המערב בשנה שעברה, מחוץ לתמונת הפלייאוף, בעיקר כי ראנדולף פצוע. משמע – הסטטיסטיקה של הגאסול הצעיר מרוויחה מזה, אבל לא המוניטין שלו כמי שמסוגל למלא את מקומו של זאק. עוד לא מצדיק מקום באולסטאר.

פאו גאסול (פורוורד-סנטר, לייקרס, 16.4, 10.1, 3.0 אס')
פשוט לא נראה טוב העונה. אולי זה כי כבר היה בדרך לניו אורלינס בטרייד, אולי זו הכימיה הפגומה גם מול קובי. בשורה התחתונה, גאסול לא נראה היה כל כך רך כבר שנים, והוא משחק בצורה לא מחוייבת וכאילו כדי לצאת ידי חובה. את הבחירה החמישית שלו לאולסטאר הוא צריך להרוויח, והוא לא עושה זאת השנה.

מונטה אליס (גארד, 21.3, 3.0, 6.5 אס', 1.8 חט')
הסקורר המגניב הזה קולע 4-5 נקודות פחות מבעונות קודמות, וגם אם שיפר את טור האסיסטים, הוא מאבד יותר מבעבר וקולע באחוזים רעים מתמיד. אם לא היה אולסטאר עד עכשיו, גם שנה כזו לא תספיק. בטח כשגולדן סטייט מפסידה יותר משהכישרון שלה אומר לאפשר לה.

דייויד לי (פורוורד-סנטר, גולדן סטייט, 18.4, 9.9, 2.2 אס')
אין בליגה הזו הרבה שחקנים של 20 ו-10, ולי הוא אחד מהם כבר שנים (יותר 17 ו-11, אבל מספיק קרוב). כשעידן הסנטרים הגדולים הרחק מאחור, זה אמור להספיק מדי פעם למשחק האולסטאר. ופעם אחת זה אכן הספיק לו. למה לא העונה? ע"ע השורה האחרונה במונטה אליס.

קייל לורי (גארד, יוסטון, 14.9, 6.0, 8.0 אס', 2.0 חט')
המאזן של יוסטון נהדר והם בתמונת הפלייאוף נכון לעכשיו, במערב הצפוף והתחרותי, ולורי – שממשיך להשתפר כל שנה – הוא המנוע והאחראי העיקרי לתחייה הזו של הרוקטס. אנו משאירים אותו בחוץ בלב כבד, אבל בקצב הזה – בשנה הבאה כבר אי אפשר יהיה לעשות את זה.

אל ג'פרסון ופול מילסאפ (הראשון: סנטר, יוטה, 18.6, 8.9, 1.6 חס'. השני: פורוורד, יוטה, 16.5, 9.7, 1.5 חט')
השניים האלה – שלמדו לחיות יחד תחת הסלים – הם הסיבה שהג'אז שוב נראים מצוין, ושוב עמוק בתמונת הפלייאוף. ג'פרסון הוא הקלעי המוביל, מוריד רק חצי ריב' פחות ממילסאפ, החוסם המוביל והשחקן שמקבל הכי הרבה דקות. לכן הוא גבוה בדיון. מילסאפ הוא אחד השחקנים הכי משמעותיים בליגה למה שהקבוצה שלו עושה. בסופו של דבר שניהם נשארים בחוץ פשוט לא כי לא מגיע להם, אלא כי למעטים בעמדה מגיע מעט יותר.

דירק נוביצקי (פורוורד, דאלאס, 17.2, 6.0, 2.3 אס')
לפני שאתם צועקים וזורקים עליי משהו, אני רוצה להבהיר נקודה: יש רק אשם אחד בכך שנוביצקי בחוץ השנה – וזה לא אני. זה דירק בעצמו. דיווחים על כך ש"אין לו חשק לכדורסל" כבר רצים, וזה לא מפתיע. נוביצקי השיג בשנה שעברה את מה שתמיד רצה, והמאמץ שהשקיע בכך היה כמעט לא אנושי. גם התוצאות. אבל נפילת המתח הייתה כל כך גדולה שנוביצקי קולע הכי מעט מאז עונת הרוקי, קוטף הכי מעט מאז עונת הרוקי, האחוזים שלו הכי נמוכים מאז עונת הרוקי, ועד עכשיו הוא פגע רק ב-11 מ-51 מהשלוש. זה 21%. נכון – הכי גרוע מאז שהיה רוקי. איך שלא הופכים את זה, בהסתמך על השנה, פשוט לא מגיע לו.

המחליפים (לפי עמדות):

טוני פארקר (גארד, סן אנטוניו, 18.2, 2.8, 7.7 אס')
ג'ינובילי פתח את העונה נהדר, נפצע ומאז לא שיחק. דאנקן עדיין נותן מצוינים טובים מפעם לפעם. הצעירים משתלבים ונותנים יופי של תפוקה. אבל איך כל זה מתחבר לכדי 65% ניצחונות? התשובה היא פארקר, שמחבר את הכל השנה עם יותר אסיסטים משמסר אי פעם ועם מנהיגות אמיתית.

סטיב נאש (גארד, 15.0, 2.5, 10.0 אס')
55% מהשדה, 45% מהשלוש, 3 אסיסטים לכל איבוד – וכל זה כשסביבו חבורת שחקנים די מביכה. נאש הוא עדיין השחקן מספר 1 בליגה בכל הקשור ללעשות את האחרים טובים יותר, והסיבה היחידה שהוא עדיין בפיניקס ולא בקבוצה שמתמודדת על אליפות היא שהוא נאמן. מי אנחנו שנפנה את הגב לכזה בנאדם?

ראסל ווסטברוק (גארד, אוקלהומה סיטי, 21.8, 5.0, 5.8 אס', 2.0 חט')
האיש הזה גורם לי לדמם מהאף מרוב עצבים, ואם לא הקול השפוי של אסף לוין, אני לא מכניס אותו לרשימה הזו. הבנאדם מוסר 5.8 אסיסטים (2.4 פחות מבעונה שעברה!) על 4 איבודים (יחס עלוב ומעליב של 1.4 אס' לאיב'), וזורק 18.1 זריקות (1.2 יותר מבעונה שעברה!) כולל 54 ניסיונות לשלוש – מהם קלע רק 15. ברצף של שלושה משחקים בשבוע שעבר זרק 20, 26 ו-24 זריקות ובמקביל מסר 19 אסיסטים ואיבד 19 כדורים! הוא מזעזע. הוא אגו מניאק מהסוג הכי רע שיש. ולא רק כי, למי ששכח, משחק לצידו הסקורר הכי טוב בעולם – אבל גם. בהחלט גם. בקיצור, הוא כאן על אפי ועל חמתי.

רודי גיי (פורוורד, ממפיס, 18.4, 6.6, 1.7 חט')
אפשר למצוא כמה דברים לומר נגד הבחירה הזו: שממפיס מנצחת פחות העונה משציפו ממנה, שגיי עדיין לא ממצה את הפוטנציאל שלו, שמה ההבדל בינו לבין ג'ו ג'ונסון ודני ג'יינג'ר שאתמול השארנו מחוץ למזרח (יש הבדל גדול). הנה מה שאפשר לומר בעד: גיי הוא ה-כוכב של הגריזליז, בניגוד לגריינג'ר ולג'ונסון שסתם קולעים הכי הרבה, והסיבה המרכזית שהגריז עדיין במאזן חיובי גם בלי ראנדולף היא שלמרות שהוא ה-כוכב, הוא עדיין עושה מה שהקבוצה צריכה ולא מנסה יותר מדי (שוב, בניגוד לג'ונסון ולגריינג'ר), הוא לא מאבד הרבה, ולא כופה את עצמו. איזה מין כוכב זה? כוכב שמגיע לו להיות באולסטאר.

למרכוס אולדריג' (פורוורד, פורטלנד, 23.7, 8.6, 2.8 אס')
לא מזמן כתבתי פה טור על הקבוצות שמצליחות העונה בלי כוכב אמיתי, וגם פורטלנד הייתה שם. אני חושב שצריך להוציא את פורטלנד מהרשימה הזו. כי קשה להתכחש לזה: אולדרידג' הוא חתיכת כוכב. אבל רק עם כל הדברים הטובים שבאים עם הסטטוס הזה.

קווין לאב (פורוורד, מינסוטה, 25.0, 13.7, 1.0 חט')
הוא ורוביו עוד יעשו מהוולבס קבוצה אמיתית. בשנה הבאה הם יעשו את זה יחד באולסטאר. בינתיים, הוא הנציג היחיד של הוולבס. מכל הספסלים, במזרח ובמערב – הבאנקר הכי גדול. בעולם מתוקן, היה פותח לפני ביינום.

ננה (פורוורד-סנטר, דנבר, 13.3, 8.0, 2.1 אס')
היו כאלה שציפו ממנו, אחרי החוזה הגדול וקצת לפני גיל 30, להציג שדרוג אישי משמעותי השנה. בפועל מה שקרה זה שדנבר ממשיכה להציג שיפור קבוצתי משמעותי, שננה משחק בו תפקיד מרכזי. אז נכון, אולי המספרים לא מדהימים, אבל מבין כל הרוסטר של הנאגטס, הקבוצה שבמקום הרביעי במערב, ננה הוא הכי פחות בר החלפה. אמנם קוראים לזה "משחק הכוכבים", ולדנבר אין באמת אף כוכב. זה לא אומר שזה בסדר להשאיר את ננה בחוץ.