"משבר", זעקו הכותרות, "כבר 21 שנה שלא היה דבר כזה". "הזהרנו אתכם", המשיכו להטיל בנו אימה, "היה ברור שזה מה שיקרה".
לא חיכיתי להמשך, זה הספיק כדי להקפיץ אותי באמצע יום החופש שלי היישר אל תחנת ריענון מסיכות האב"כ. עם כל הכבוד לאדישות שלי, אם האיראני משתגע, לפחות שהילדים יהיו מוגנים.
כשחזרתי המשכתי לקרוא, ורק אז הבנתי על מה כל המהומה. מכבי ת"א הפסידה להפועל ירושלים.
זהו? כן, זהו. זה מספיק כדי לגרום לכולנו להשתגע (גם כאן, בערוץ הספורט).
כשהנהלת מכבי ת"א החליטה לשחק בשלוש מסגרות, היא החליטה שהעונה של הצהובים תכלול בסופו של דבר לפחות 70 משחקים. הדבר הכי קרוב לזה הוא כמובן עונת ה-NBA, ואכן אלה גם ההשוואות שנעשו בתחילת העונה.
ביום חמישי אירחה מכבי ת"א את שרלרואה ביורוליג וניצחה, יומיים אחר כך היא אירחה את לובליאנה וניצחה, ויום למחרת את הפועל ירושלים והפסידה. סוף העולם? רק בישראל.
קבוצות ה-NBA הטובות בהיסטוריה היו קונות את הסטטיסטיקה הזאת.
קבוצות NBA מפסידות את מרבית משחקי ה-BACK TO BACK GAMES שלהם. כולל הגדולות. ומכאן שמכבי ת"א צריכה להתחיל להתרגל לעובדה שבכל פעם שהיא תמצא את עצמה משחקת שני ערבים ברציפות העונה, הסיכויים שהיא תפסיד את המשחק שני די גבוהים. הקבוצות החלשות ב-NBA משיגות את רוב הניצחונות שלהן בעונה במשחקים בהם היריבה מגיעה למשחק שני ברציפות. הניצחונות בהפרשים הגבוהים ביותר בממוצע מושגים נגד יריבות שמגיעות למשחק שני, לילה אחרי לילה.
וכל זה קורה כשהקבוצות הטובות בעולם מגיעות למשחקים האלה כשכל המערכת שם רגילה למציאות הזו, מציאות שב-NBA נשמעים לא מעט קולות הקוראים לבטל אותה, ועם סגלים עמוקים משל מכבי ת"א, מנוסים משל מכבי ת"א, מורגלים יותר לעומס, והכי חשוב, בלי שאף אחד מאלץ את מהמאמן להשאיר בחוץ שלושה שחקנים מהטובים בסגל בכל משחק ליגה... (כמה מכם מאמינים שעם פרמאר, פפאלוקאס ושון ג'יימס התוצאה ביום ראשון הייתה שונה?)
ובכלל, איך נראית עונה כל כך ארוכה? קבוצת ה-NBA עם המאזן הטוב בהיסטוריה, שיקגו בולס של מייקל ג'ורדן (1995/6), סיימה את העונה עם 10 הפסדים. הקבוצות הטובות בהיסטוריה כמו לוס אנג'לס לייקרס של שנות השמונים או בוסטון סלטיקס של אמצע שנות השישים סיימו את העונה עם 17 ו-18 הפסדים. אם מכבי ת"א תפסיד העונה רק חצי מהכמות הזו, כנראה שהאיום האיראני כבר לא יהיה האיום הגדול ביותר על שלום מדינת ישראל.
ככה שההמלצה הכללית היא להירגע. אפשר להחזיר את מסיכות האב"כ לבויידעם. אני יודע שזה יאכזב רבים, הספורט הלאומי של כולנו הוא לחגוג הפסדים של מכבי ת"א (גם בכדורגל). הרי כדורסל ישראלי גדול הוא כדורסל שבו מכבי ת"א מנוצחת. תראו למשל את לקט המשחקים הגדולים (שאנחנו בחרנו...) בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, בכולם מכבי מפסידה.
חייזר שהיה מגיע לכדור הארץ לביקור חפוז וצופה ב"היסטוריה" הזאת, היה חוזר לכוכב שלו עם התובנה שמכבי ת"א זו קבוצה די רעה ומאוד מוזרה, שמגרדת פה ושם ניצחון הירואי בליגת העל שלנו, אבל משום מה מצליחה לנצח דווקא את הקבוצות הגדולות של אירופה. קצת מוזר, זה מה שהוא היה חושב. קצת מטורף, זה מה שאני חושב.