היא הייתה עסוקה במאבקים עם מכבי ת"א רוב תקופת הקורונה, ובשאר הזמן ניסתה לשמור שהסגל שלה יתפרק כמה שפחות - אך למרות שזה היה ניכר על הפרקט, הפועל ירושלים צלחה את המבחן הראשון של אחרי המגפה. החבורה של עודד קטש, ללא ג'רמי פארגו אך עם דייוידאס סירווידיס, גברה 78:84 על מכבי ראשל"צ בקרב הצמרת ושבה לעונה ברגל ימין.
בניגוד למה שהתרחש על הפרקט, דווקא ראשל"צ היא המנצחת של תקופת הקורונה מבין הקבוצות הללו. בעוד ירושלים ראתה איך מיטב נכסיה "נוטשים" אותה, הכתומים מעיר היין שמרו על מרבית הסגל. ונכון, קטש התחזק ברכש נוצץ דוגמת פארגו ובכישרון צעיר דוגמת סירווידיס, אבל הפעם, בעוד הגארד צופה מהיציע והליטאי עוד רחוק מלהתחבר, הוא היה צריך לסמוך על מי שנשאר מתחילת העונה.
במחצית הראשונה זה עוד לא נראה שלם במיוחד, לפחות לא כמו לפני הקורונה. הירושלמים הצליחו לברוח פה ושם, תוך שהם מנצלים טעויות של היריבה, אבל החבורה של גיא גודס חזרה למשחק בכל פעם מחדש. עוד יותר מכך, בהיעדר ג'ייקובן בראון/ג'רמי פארגו, קטש התקשה למצוא את האיש המתאים שייקח את הקבוצה על גבו - בטח כאשר ג'יימס פלדין עוד נראה חלוד. התוצאה: מחצית הפכפכה שעברה מצד לצד, והסתיימה ביתרון מינימלי של המקומיים.
המחצית השנייה, לעומת זאת, הייתה אופרה אחרת לחלוטין. הירושלמים יצאו כמו מלוע של תותח ומהר מאוד עלו ליתרון דו ספרתי - כאשר מי שעשה את ההבדל היה תמיר בלאט. הרכז הצעיר אמנם לא סיפר מטח שלשות כהרגלו, אבל שלט בקצב המשחק במחצית השנייה בדרך לערב של 11 אסיסטים - ולגודס לא היו תשובות.
לצידו, קטש שם את כל הקופה על עידן זלמנסון מתחת לסלים, וזה החזיר לו עם משחק נהדר של 14 נקודות ושמונה ריבאונדים - שהוכיחו שיש על מי לסמוך, גם בהיעדרו של טיישון תומאס. סירווידיס, לעומת זאת, הפגין לא מעט אתלטיות ו"קלילות" במגרש הפתוח, אך לא נראה חד מספיק.
היריבה בכתום תנסה לשכוח מהמחצית השנייה, עם דגש על הרבע השלישי, אך היא יכולה להתנחם במיני-קאמבק לקראת הסיום (ספק אם בגלל שהירושלמים הורידו את הרגל מהגז או לא), שייתן לה קצת תקווה למאבקי הפיינל פור, ויעשה לקטש לא מעט כאב ראש לפני החלוקה לבתים.