כל כך הרבה דברים משותפים היו הערב (שבת) באולם לב המושבה. שתי קבוצות לבושות כתום, דרבי חם של אזור השפלה ויותר מהכל, שתי הקבוצות הלוהטות של הליגה במפגש ראש בראש. מצד אחד, החבורה של גודס שסחבה על גבה שישה ניצחונות רצופים, מצד השני, החבורה של זילברשטיין שנעצרה במחזור הקודם אחרי תשעה כאלה. אבל בפועל, אחרי דרמה גדולה, רק אחת יצאה מנצחת - וזו החבורה המקומית, שגברה 88:93 על ראשל"צ.
אז כאמור, שתי הקבוצות הגיעו במומנטום די זהה, אבל על הפרקט אפשר היה לחלק את המשחק לשתיים. החלק הראשון כל כולו של הקבוצה מעיר היין, החלק השני, זה שנתן את הטון בסופו של דבר, שייך לחבורה המקומית. אבל לפני שנגיע לזה, ניזכר במה שקרה לפני המשחק. נס ציונה ראתה את ג'ף וויטי, רביב לימונד ונדב זילברשטיין מקבלים את תארי חודש נובמבר על חודש באמת יוצא דופן, אך כמו תמיד, היא גם נאלצה להתמודד עם "קללת נבחרי החודש".
ואם אחד מאוהדי נס ציונה עוד חשב בהתחלה שהחבורה המקומית תנפץ את המיתוס, הוא היה צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין למפולת של קבוצתו. ראשל"צ קלעה שלשה אחרי שלשה (8 מ-14 במחצית הראשונה), פצחה בריצת 2:16 ונהנתה מתצוגת ענק של אדם אריאל (15 נקודות עד להפסקה). ונס ציונה? עבורה כל הסימנים הצביעו על תבוסה ביתית כואבת - אבל אז הגיעה המחצית השנייה.
למחצית השנייה עלו שתי קבוצות שונות לחלוטין. נס ציונה שלפה אס משלה, המקביל של אדם אריאל, גולן גוט, החזירה בריצת 0:14 בצד השני וגררה את המשחק למשחק צמוד. שישה שחקנים בלבד השתתפו בחגיגה הנס ציונית - אבל כולם קלעו בספרות כפולות, וזה הספיק. ובצד השני? לחבורה של גודס לקחו 15 דקות של כדורסל כדי להתעורר. הם עוד ניסו למזער נזקים בעזרתו של אלכס המילטון, שסיפק עוד ערב נהדר, אבל זה היה מאוחר מדי והניצחון נשאר בלב המושבה.