זה פשוט המפעל שלה, וגם ז'וזה מוריניו לא יכול לשנות סדרי עולם. סביליה חגגה הערב (רביעי), זכייה שביעית בתולדותיה בליגה האירופית, יותר מכל קבוצה אחרת, אחרי שגברה על רומא 1:4 בדו קרב פנדלים, בתום 1:1 אחרי 120 דקות.
המחצית הראשונה הייתה כמעט כל כולה של רומא. האיטלקים פתחו עם המון ביטחון, אגרסיביות ונחישות, כאשר מנגד, סביליה פשוט לא הייתה קיימת במשך כ-40 דקות. פאולו דיבאלה שחזר להרכב אחרי חודש וחצי, התגלה כהברקה של מוריניו בהרכב, היה הטוב ביותר על הדשא וגם כבש בדקה ה-35. בדקות הסיום של המחצית השנייה הספרדים סוף סוך השתחררו, ואיבן ראקיטיץ' ניסה את מזלו עם בעיטה אדירה שנעצרה רק בקורה.
סיום המחצית הראשונה רימז כנראה על מה שמחכה לנו במחצית השנייה. סביליה נראתה קבוצה שונה לחלוטין, נראתה אגרסיבית, נחושה ויצירתית, ובדקה ה-55 חזרה בצדק למשחק, בזכות שער עצמי של מנסיני. הקצב הטוב נמשך לאורך כל המחצית השנייה, כאשר סביליה המשיכה לשלוט, אבל האירוע הבולט הגיע דווקא מהצד של רומא, כאשר נגיעת יד ברורה של פרננדו ברחבה לא זיכתה את האיטלקים בפנדל.
אחרי 90 דקות, שתי הקבוצות נכנסו להארכה, שם, אולי כצפוי העייפות הכריעה, ולא ממש קיבלנו כדורגל. אחרי 30 דקות ועוד 12 דקות תוספת זמן בתוך ההארכה, הגמר שהיה נראה לעולם לא ייגמר, נכנס לדו קרב פנדלים. שם, המסורת של סביליה גברה כאמור על זו של מוריניו, ומה הפלא כאשר יש לך שניים מגיבורי המונדיאל האחרון לצידך? בונו עצר שני פנדלים, וגונסאלו מונטיאל, כן, ההוא ש"בעט לעבר הנצח", היה זה שהתכבד לבעוט את הפנדל המכריע, לא לפני שהחמיץ פעם אחת וקיבל הזדמנות חוזרת. גורל, כבר אמרנו?