לא מעט משחקים גורמים לציפיות גבוהות, אבל בודדים מצליחים לעמוד בהן בפועל. עוד יותר קשה לעשות זאת פעם אחר פעם, אבל הערב כהרגלן בורוסיה דורטמונד ובאיירן מינכן סיפקו משחק משובח, שהסתיים בניצחון 2:3 לזכות הבווארים.
הקלאסיקר סיפק קצב מטורף, זה התחיל עם אכזבות קשות של הבווארים. תחילה, רוברט לבנדובסקי חגג שער, אך השופט בחר לבטל את הגול בטענה לנבדל, אחרי שה-VAR זיהה כי הברך של החלוץ גרמה לאופסייד.
לאחר מכן, באיירן קיבלה מכה נוספת, כואבת עוד יותר. יוזואה קימיך תיקל את ארלינג הולאנד. העבירה זיכתה את קשרה של באיירן בכרטיס צהוב וכמו כן, הוא גם נפגע תוך כדי התיקול וירד מן המגרש עוד במחצית הראשונה.
דורטמונד ניצלה את המצב. מרקו רויס, הקפטן חגג לפני הירידה להפסקה, אך השמחה של המארחת החזיק בקושי שתי דקות, כאשר דויד אלאבה, שכנראה יעזוב את אלופת אירופה בקיץ הקרוב, כאשר חוזהו יסתיים, הבקיע בבעיטה חופשית נהדרת עוד לפני הירידה להפסקה.
המחצית השנייה הייתה סוערת עוד יותר. באיירן הצליחה לכבוש פעמיים, אחד מנגיחה של רוברט לבנדובסקי, שהפעם השער שלו לא נפסל והגול השלישי של באיירן הגיע בביצוע נהדר של לירוי סאנה, שנכנס כמחליף. בהמשך, שער נוסף של לבנדובסקי נפסל, שוב, ה-VAR התערב, הפעם לא היה מקום לספקות.
אבל דורטמונד לא אמרה נואש. פעם אחר פעם ארלינג הולאנד פשוט הטריד את ההגנה הבווארית. החלוץ העצום של הצהובים-שחורים, התעלל בבלמים של האנזי פליק, ולקראת הסיום עוד מתח את המשחק עוד יותר, כאשר צימק ל-3:2 לקראת הסיום. שער ראשון של הנורבגי במסגרת הקלאסיקר.
בשורה התחתונה, הערב הזה היה פשוט הצגה של כדורגל והקבוצה הטובה יותר ניצחה. אמנם זה על גבול הבלתי אפשרי, אבל בדקות מסוימת 22 השחקנים על הדשא השכיחו לשניות אחדות את העובדה שבאצטדיון של דורטמונד, הזיגנאל ארנה, היו חסרים קצת יותר משמונים אלף אוהדים נפלאים. נקווה שבקלאסיקר הבא, נקבל את החבילה המלאה.