די.אן.איי של מועדונים זה דבר מעניין. שחקנים באים והולכים, מאמנים באים והולכים, אבל אופי, או רוח של מועדון, נשארים במשך שנים. היום (רביעי), ב-1:1 בין מנצ'סטר יונייטד לאתלטיקו מדריד, ראינו את האופי של שני המועדונים.
המשחק התחיל בצורה קלאסית לאתלטיקו מדריד. פתיחה מנומנמת והרמה גדולה אחת שהובילה לשער של ז'ואאו פליקס, ואחריו דקות בהן היא שיחקה את הכדורגל האהוב עליה במשך שנים: עשרה שחקנים מאחורי הכדור ומאחורי קו החצי בזמן שהיריבה מוסרת את עצמה לדעת.
מצד שני, הם הובילו רק 0:1 במשך דקות ארוכות. כאן נכנס ה-DNA של הקבוצה השנייה, זה של מנצ'סטר יונייטד. חוסר מזל של היריבה בדמות שני משקופים, חילופים שעושים את ההבדל ושער מאוחר. במשך שנים ראינו שחקנים של יונייטד עולים מהספסל ומשיגים שערים יקרים: מזמן זה היה כריסטיאנו רונאלדו, שהיה חלש מאוד היום, אחריו קיקו מקאדה, מאוחר יותר מרקוס ראשפורד והיום אנתוני אלנגה.
השבדי בן ה-19 הבקיע כדור טוב אחרי מסירת אמן של פרננדש, במשחק בו היו שתי בעיטות בלבד למסגרת: שני השערים. בסופו של דבר מדובר בתוצאה שמשאירה את הגומלין פתוח לחלוטין, בהתחשב בכך שאין שערי חוץ. הקבוצות ימשיכו לשחק בליגה בה הן נלחמות על מקום לאלופות, ועוד מעט יפגשו באולד טראפורד למשחק בו המנצחת תעלה לרבע הגמר.
שתיהן, במידה מסוימת, יכולות להיות מעודדות. אתלטיקו מדריד הייתה יותר טובה במשך דקות ארוכות, עד שספגה את שער השוויון. מנצ'סטר יונייטד יצאה ממשחק בו הייתה קבוצה פחות טובה עם 1:1, תוצאה נהדרת לגומלין באולד טראפורד ובמיוחד בהתחשב בהשפעה של הקהל המקומי במדריד, זה שלא הפסיק לשלהב את קבוצתו. הכל פתוח לפני המשחק הבא, ואנחנו נקווה לראות כדורגל התקפי יותר.