24 שנים עברו מאז הפעם האחרונה בה יובנטוס זכתה בליגת האלופות. בפרק הזמן הזה היא הספיקה לשלוט ביד רמה באיטליה, לרדת לליגת המשנה אחרי פרשת הקאלצ'ופולי, לשלוט שוב ביד רמה באיטליה, אבל עם כל מה שהיא לא ניסתה לעשות - את הגביע עם האוזניים הגדולות היא לא הניפה.
שנים של כמעט היו אמורות להסתיים עם צירופו של כריסטיאנו רונאלדו - מר צ'מפיונס בכבודו ובעצמו - אבל גם מתברר שגם הוא לא מספיק על מנת לשנות מנטליות של מועדון. למרות 1:2 ביתי על ליון ו-2:2 בסיכום, הביאנקונרי הודחו בשמינית הגמר בשל שערי חוץ. ככה אי אפשר להתקדם.
כריסטיאנו רונאלדו עשה הכל על מנת להפוך את יובנטוס למועדון מצליח גם בזירה האירופית, אבל כשאין פרטנרים זה פשוט לא מספיק. אחרי השלושער ב-0:3 על אתלטיקו מדריד בעונה שעברה שהעלה את יובנטוס לרבע הגמר הגיעה תצוגה אומללה מול אייאקס והדחה מפתיעה וגם הערב, כשהוא לקח פיקוד ומצליח למצוא פעמיים את הרשת ללא כל עזרה, בשורה התחתונה הביאנקונרי שוב בחוץ מוקדם מהצפוי.
ההגנה דלה ולא מזכירה את התקופה בה הציגה את השלישייה ברצאלי-בונוצ'י-קייליני, הקישור דל ורך להחריד והשימוש בחואן קוואדרדו בתור מגן ימני הוא ניסוי כלאיים כושל. הבנייה של יובנטוס וההתנהלות בשוק ההעברות הייתה שגויה כמעט בכל החלטה ולא די בלהנחית את רונאלדו ולהסתמך עליו ועל פאולו דיבאלה (שנפצע שוב משימוש מוקדם בו) כדי שיעשו ניסים.
וכמה חבל שפני הכישלון הזה הם בעיקר פניו של מאוריציו סארי. המאמן הוותיק שהצעיד (איכשהו) לראשונה בקריירה שלו, קבוצה לאליפות לא קיבל מספיק כלים על מנת לדבר חזק גם באירופה וגם בכלים שהיו לו לא ידע להשתמש בדרך הייחודית לו. במקום סארי בול, יובה מודל 2019/20 תיזכר בתור קבוצה דלה וחלשה שזכתה באליפות איטליה תודות לחולשת יריבותיה וכזו שלא באמת שייכת לטופ האירופי.
אבל די, דיברנו מספיק על הכישלון של יובנטוס וזה הזמן להחמיא לליון. עשור עבר מאז הפעם האחרונה שהצרפתים העפילו לרבע הגמר וגם בפעם האחרונה זה היה מול רונאלדו, אז עוד הרכש הטרי של ריאל מדריד. רודי גרסיה בנה חבורה מלוכדת כשרונית וצעירה שמצאה את דרכה לרבע בזכות ועם ניצול מקסימלי של מה שהיריבה נתנה לה.
וכמה יפה שמי שהוביל אותה להעפלה הזאת הוא מישהו שבכלל לא היה אמור לשחק במשחק הזה. ממפיס דפאיי היה המרוויח העיקרי של פגרת הקורונה משום שהיה אמור לסיים את העונה בשל פציעה קשה שספג. ההולנדי חזר בזמן ועשה את המוטל עליו עם פנדל גאוני בפאננקה (שהוענק בהחלטה די שנויה במחלוקת אחרי ספק הכשלה של רודריגו בנטאנקור על חוסאם אוור) שסידר לליון את שער החוץ המיוחל ונתן לה המון תקווה להמשך.
אז זהו, יובה מסיימת עונה נוראית בה תסתפק בזכיה באליפות ופנטזיה על ליגת האלופות בעונה הבאה עם רונאלדו הבלתי נגמר, אבל תצטרך לעבוד קשה ובזמן מוגבל מאוד על מנת שזה לא ייגמר באסון נוסף. ליון ממשיכה הלאה עם הרבה אופטימיות, אבל לרוע מזלה זה כנראה לא יספיק מול מנצ'סטר סיטי העוצמתית.