שלושה חודשים ליברפול חששה, עקבה אחרי החדשות בדאגה וקיוותה שתקבל הזדמנות להבטיח את האליפות הראשונה שלה מזה 30 שנה על כר הדשא ולא תזכה בה כי אין ברירה אלא לסיים את העונה. אז המייטירדס קיבלו את מבוקשם ולפחות על פי המשחק הראשון שלהם מהחזרה למגרשים נראה שהם לא חזרו רעבים במיוחד למאבק ועם 0:0 חלש בגודיסון פארק מול אברטון, עלולים להמתין שבוע נוסף עד לחגיגות התואר הנכסף.
אם להיות הוגנים, ליברפול עדיין הסירה חלודה וגם נאלצה להסתדר ללא אנדי רוברטסון הפצוע ומוחמד סלאח שהיה בספק ובסופו לא עלה מהספסל לעזרת קלופ, אבל אין ספק שציפו ממנה ליותר. הרדס הגיעו לשער של אברטון מעט מדי פעמים ולא היוו איום ממשי עליו מלבד בעיטות חופשיות של טרנט אלכסנדר ארנולד ופאביניו. בסופו של דבר זהו 0:0 שלישי ברציפות בין שתי הקבוצות בגודיסון שלא עוזר לאף אחת מהן.
סדיו מאנה גמע בריצה קילומטר אחר קילומטר, אבל ללא תכלית כלשהי, רוברטו פירמינו לא בעט ולו פעם אחת למסגרת וגם אלכסנדר ארנולד לא הביא לידי ביטוי את הנכס החשוב ביותר שלו - ההרמות לרחבה. ליברפול החזיקה יותר בכדור כשהיא מנסה לפצח את ההגנה הקשוחה של אברטון ללא הצלחה ודווקא הטופיז היו קרובים יותר להשיג ניצחון בדרבי אחרי כעשור.
ריצ'רליסון דאג לחמם את האווירה לפני הדרבי עם ציטוטים בגנות ליברפול ובלמה וירג'יל ואן דייק ומתברר שהוא גם טוב במעשים ולא רק בדיבורים. שמונה דקות לסיום חדירה חכמה שלו לרחבה הובילה לכדור רוחב מסוכן שהגיע בסופו של דבר לטום דייויס ששחרר בעיטה שפגעה בקורה. אברטון לא יכולה להיות יותר מדי מאוכזבת מהתוצאה, אבל העונה הייתה אמורה לעשות הרבה יותר מסתם להפריע ליריבה העירונית.
כשחושבים על זה לעומק, היכולת של ליברפול היא די המשך ישיר של השבועיים שקדמו לפגרת הקורונה וכללו הפסד כפול לאתלטיקו מדריד באלופות, תבוסה לווטפורד וניצחון 1:2 דחוק על בורנמות' החלשה. האם מדובר בפיק ברכיים לקראת התואר או בחלודה זמנית שתצליח להסיר במהרה? התשובות ברביעי, אז תארח את קריסטל פאלאס באנפילד למשחק שלא צפוי להיות זה שיכתיר אותה לאלופה.