אני אלוף העולם: ארגנטינה זכתה במונדיאל
צפו: ארגנטינה וצרפת סיפקו את גמר המונדיאל הגדול בהיסטוריה, אבל רק אחת יצאה מנצחת. מסי (23, 109) נפרד מהטורניר עם צמד ענק ונתן עוד תשובה לאלה שהיה להם ספקות לגבי גדולתו, אמבפה (80, 82, 118) השלים משחק גרנדיוזי עם שלושער משלו בדרך ל-2:4 (3:3) מרתק אחרי דו קרב פנדלים שייזכר לדורות. לראשונה מ-1986, אז מראדונה זכה להניף את הגביע, האלביסלסטה אלופי העולם. והפעם, אין מתוק מזה!
מערכת אתר ערוץ הספורט
"כדי להגשים חלום אחד ישן, יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם..."
באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן.
מסע בן 36 שנה, שהתחיל במקסיקו סיטי, הסתיים בקטאר: בדרך הדרמטית, הסוערת והארגנטינאית ביותר שקיימת בעולם - ארגנטינה היא שוב אלופת העולם. הנבחרת של ליונל סקאלוני גברה הערב (ראשון) 2:4 בדו קרב פנדלים על נבחרת צרפת, אלופת העולם המכהנת, אחרי רכבת ההרים הכי גדולה שהגורל יכול להעביר אותה. ליונל מסי, סוף סוף, זוכה במונדיאל - במשחק האחרון שלו אי פעם במסגרת הטורניר.
זה היה הטורניר הגדול בקריירה של ליונל מסי, וככל הנראה החודש המדהים בחייו, והוא הסתיים בדרך היחידה שבה - כנראה - הוא היה צריך להסתיים. כשהגביע העולמי, משאת נפשו לאורך כל הקריירה, נגמר אצלו בידיים. הספק האחרון הוסר - מסי, שסגר קריירת מועדונים היסטורית, הוסיף גם את הזכייה בתואר הגדול ביותר שקיים בעולם הכדורגל.
ומסי היה גדול גם הערב - בניגוד לגמר הקודם, ב-2014, הפעם הוא היה נוכח לגמרי, כבש צמד והיה מעורב בכל פעולה חיובית של ארגנטינה במשך 120 דקות. פעם עוד אמרו שהוא לא מתעלה במשחקים גדולים, פעם עוד אמרו שהוא לא מגיע לנבחרת, פעם עוד אמרו שהלחצים מכריעים אותו - אבל מסי מודל 2022, בגיל 35, היה גדול מכל ההמעטות והטענות של מבקריו. הילד מרוסאריו הפך, ב-18 בדצמבר, 2022, לשחקן הגדול אי פעם.
אבל עם כל הכבוד למסי, זהו גם הסיפור של ארגנטינה - מדינת כדורגל סוערת ויצרית, ש-36 שנה חיפשה גואל חדש. היא עברה את הכאבים, את ההפסד ב-1990 לגרמניה, את החלומות ב-98 וב-2002 שנשברו מוקדם מדי, את האכזבה הקשה עם מראדונה על הקווים ב-2010. את הכניעה לגצה והגרמנים, שוב, ב-2014; את הקמפיין החלש לפני ארבע שנים ברוסיה - ועכשיו, היא סוף סוף נוגעת בתואר הכי גדול שיש. מגשימה חלום.
ואם כבר דיברנו על גורל - הרי שזה היה סופו של אחד הגמרים הטובים ביותר בהיסטוריה. בדרך כלל גמרים הם מאכזבים; פחות גדולים מהמשחקים לאורך הטורניר, ובדרך כלל מציגים קבוצות לחוצות, כאלה שמפחדות לא להפסיד. אבל הגמר הזה היה שונה מכולם - שישה שערים, שני קאמבקים ענקיים של צרפת (אחד בתשעים דקות ואחד נוסף בהארכה) - וקיליאן אמבפה אחד, שעשה הכל.
אם מסכמים את כל מה שקרה הערב, ארגנטינה היתה טובה יותר - אבל היא נאבקה הערב באריה. באמבפה, שהציג את המשחקים הגדולים בחייו - לא פחות מזה של מסי. הוא הפך הערב לכובש השלושער הראשון בגמר מאז ג'ף הרסט ב-1966, ונתן את הכל. הוא נתן הופעה בלתי נשכחת, תצוגה של ספורטאי על - שנכנע רק לגורל, ולאמיליאנו "דיבו" מרטינס, שהיה כנראה גדול אפילו מההופעה הג'ורדנית שלו.
עם השנים, בטח ככל שהשנים עוברות, אנחנו פחות ופחות מאמינים בגורל. החיים גורמים לנו להאמין שהם מסודרים לפי סדר טבעי, שאין מי שמכוון את הדברים. אבל כנראה שהפעם, הגורל היה בצד של ארגנטינה - זה שנתן לה את היתרון, לקח אותה ממנו, ואז החזיר אותו בפנדלים - ובתצוגת הענק של אמיליאנו מרטינס בין הקורות, שהדף פנדל בדו קרב, ונתן לארגנטינה ולמסי את הדבר הגדול ביותר שאפשר להשיג בעולם.
ומלבד מסי, היו עוד גיבורים לדרמה הזאת: אנחל די מריה, שכמעט ולא שיחק בנוק אאוט, כבש שער מרהיב והתעלה לאורך 64 דקות (עד שהוחלף). "אמי" מרטינס, אחד המלכים של ארגנטינה בקמפיין הזה שהתעלה גם בדו קרב, וגונסאלו מונטיאל - המגן האלמוני יחסית, שנגע ביד בדקה ה-116 וגרם לפנדל שהשווה את התוצאה בהארכה; אבל אז החזיר עם הפנדל המכריע, שהעיף את בואנוס איירס לשמיים.
חודש גדול של כדורגל עבר על כולנו בקטאר. חודש שבו למדנו מחדש להתרגש, להתלהב, להתפעל - ומעל הכל להתאהב במשחק היפה. הוא נגמר בזכייה של הנבחרת שאולי לא עברה את הדרך הכי מושלמת של הגביע, אבל סיפקה את הדרך הקסומה ביותר. אלופה אמיתית.
ואי שם, למעלה, בין העננים - ישב דייגו ארמנדו מראדונה הוא ישב, וראה את היורש שלו, מחזיר סוף סוף את הגביע למדינה שכל כך אהב. את סגירת המעגל הוא לא זכה לראות על האדמה, אבל הוא ראה אותה - בוודאי - בשמיים. כנראה שבכל זאת יש גורל.
ארגנטינה היא שוב אלופה. 36 שנה ארוכות ארוכות נגמרו הערב, והוכיחו שהכדורגל מסוגל לנצח כל דבר.
החלום התגשם.
"כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא עוצמים את עיניהם.
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא אוטמים את אזניהם.
שמוכנים אל החלום להתקרב,
שעוד זוכרים איך להקל את הכאב.
שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב..."
(אהוד מנור ז"ל)