משחק כדורגל הוא סיפור שמורכב משתי קבוצות. כך תמיד היה וכך תמיד יהיה: 11 שחקנים מול 11 במשך 90 דקות (או יותר), עד שיש הכרעה. המשחק המעולה שקיבלנו היום (חמישי), ה-1:1 בין איסטנבול בשקאשהיר למכבי נתניה, היה סיפורה של קבוצה אחת: מכבי נתניה.
התקציר באדיבות ספורט 1
המשחק הזה הרגיש כמו מעין מיקרוקוסמוס של העונה של נתניה. הוא החל עם לחץ גבוה נפלא של מכבי נתניה ונגיעה מדהימה אחת של פטריק טוומאסי, שחקן שיכול לטעון לתואר "הטוב בישראל", שמצא את גיל יצחק חופשי לחלוטין והעלה את נתניה ל-0:1 מפתיע בטורקיה מול קבוצה שנחשבת לפייבוריטית.
במשך דקות ארוכות נתניה עמדה בפרץ. היא הצליחה לעמוד בפיזיות של הטורקים וראתה את איתמר ניצן מציל אותה כמה פעמים, בעוד במקביל היו הזדמנויות משלה שהראו את הפוטנציאל הגדול. בוריס אינו היה קרוב לשער בדקה ה-53 עם כדור נהדר שפגע במשקוף.
ככל שהדקות התארכו הפערים נתנו את אותותיהם. מפלס הלחץ בחוץ (בצל התמיכה הנלהבת של כ-800 אוהדים שהגיעו מישראל) עלה, נתניה קיבלה ארבעה צהובים בין הדקה ה-68 ל-83. בשאקשהיר המשיכה ללחוץ ולחכות לטעות, ובסופו של דבר הטעות הגיעה.
בדקה ה-81 יציאה רעה של איתמר ניצן הובילה לשער השוויון של אחד ממחליפי בשאקשהיר, מה שמדגים בצורה מעניינת את פער האיכות: השער של הטורקים היה על טהרת שחקני הספסל, בעוד בנתניה השחקנים הטובים ביותר על המגרש לא השלימו תשעים דקות. האינטנסיביות הגדולה מהפתיחה דעכה באופן טבעי.
לקראת הסיום ראינו משהו נוסף שמייצג את נתניה, לטוב ולרע: כרטיס אדום. פלאמן גלאבוב קיבל את הצהוב השני ונתניה תאלץ להסתדר בלי הבלם המצוין שלה בגומלין בשבוע הבא. אותו גומלין, שהיה עלול להתפס כמשחק לפרוטוקול בלבד, הפך למשחק שאסור לפספס.
כי במובן מסוים המשחק הזה היה מכבי נתניה: קצבי, מותח, מעניין, רב תהפוכות ואירועים. משחק (וקבוצה) שאי אפשר להוריד ממנו את המבט. להגיע לאצטדיון בנתניה, מלא באוהדים ישראליים, במצב של 1:1 זה נהדר עבור היהלומים. עכשיו ההזדמנות ברגלי החניכים של לם, ואי אפשר להוריד מהם את העיניים. כדורגל במיטבו.