על משקל שירה האגדי של להקת הנח"ל: "איזו מין שלווה, ולא עושים שום דבר / איזו מין שלווה, ועוד שבוע עבר". בני סכנין ומ.ס. אשדוד יצאו בשלום מהמשחק החשוב באצטדיון דוחא, כשנפרדו אחת מהשנייה הערב (שבת) ב-0:0. השורה התחתונה ברורה: שתי הקבוצות תלויות בעצמן במחזורי הסיום - שש נקודות, יבטיחו ששתיהן תישארנה עונה נוספת בליגת העל.
אבל כמו ב"חוות החיות" של ג`ורג` אורוול, יש שווים - ויש שווים יותר. ובני סכנין בהחלט היא זו שתצא מרוצה יותר מהתיקו שלה הערב בדוחא: התיקו מעלה אותה ל-33 נקודות, שתי נקודות מעל מכבי פ"ת שמתחת לקו האדום - ושני המשחקים הקרובים שלה יהיו מול שתי קבוצות שכבר הבטיחו את הישארותן, עירוני קריית שמונה במחזור הבא - ומכבי בני ריינה, במחזור הסיום. כך שלמרות משחק רע של הקבוצה שלו, מנחם קורצקי בהחלט יכול לחייך - לפחות בגלל התוצאה.
מ.ס. אשדוד, מנגד, פספסה הזדמנות גדולה. היריבה שלה, מכבי פ"ת, לא ניצחה הערב בטדי את הפועל ירושלים (גם שם זה נגמר ב-0:0), וניצחון שלה על סכנין היה נותן לה מקדמה רצינית לקראת הקרב הגדול בשבוע הבא - כשהיא תתארח באצטדיון "שלמה ביטוח", אצל הקבוצה של נועם שוהם. אשדוד ניסתה להעלות הילוך במחצית השנייה, אבל היתה גם היא חלשה, לא מדויקת - ורחוקה מאוד מסיכון כלשהו לשער של עבד יאסין.
ביותר ממובן אחד, הזהירות של שני המאמנים - מנחם קורצקי מצד אחד, וחיים סילבס מהצד השני - ניצחה את הכדורגל הטהור. קורצקי וסילבס רצו לחזור הביתה בשלום, במחשבה של "טוב נקודה אחת ביד משתיים על העץ". סכנין ניסתה קצת במחצית הראשונה, אשדוד ניסתה במחצית השנייה - אבל שתיהן לא הציגו כדורגל ראוי לשמו. אבל מי יכול להאשים אותן? אחרי עונה ארוכה ומסויטת עבור שתיהן, הן היום קרובות יותר מאי פעם לעוד עונה בליגת העל. ועם השורה התחתונה, קשה מאוד להתווכח.
המשחק בין אשדוד וסכנין הערב הבטיח לא מעט: לא פחות מ-12 שערים הובקעו בשני המשחקים הראשונים בין הקבוצות העונה. היום, לא ראינו אפילו 12 בעיטות לשער - לשתי הקבוצות. אז אולי פרגמטית, הן יכולות לצאת מרוצות - אבל הקהל הגדול שהגיע בהמוניו ליציעי דוחא, לא יוכל לחזור הביתה אחרי שצפה במשחק טוב. ועם כל הכבוד, זו הרי המטרה של כל העסק הזה.