אוהדי הפועל תל אביב עמדו הפעם בליבה של דילמה: שתי הקבוצות הבכירות של המועדון, זו מהכדורגל וזו מהכדורסל, שיחקו הערב (ראשון) במועדים סמוכים. אז במה בוחרים? האם באמת אפשרי לשלב? בסיומם של שני המשחקים - נראה שלפחות במקרה הזה, הבחירה ברורה: הפועל תל אביב והפועל חדרה נפרדו ב-0:0 שכולו שיעמום, עם מעט מאוד כדורגל ומצבים ראויים לשמם.
המשורר נתן זך ז"ל כתב פעם ש"לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה". ובאמת, המשחק הערב המחיש את בדידותו המזהרת של הישאם לאיוס. מספר 30 הקיצוני של הפועל תל אביב הוא ללא ספק השחקן הטוב ביותר של האדומים העונה, וזה ברור מהמספרים ועד מבחן העין הפשוטה. אבל לאיוס, מוכשר ככל שיהיה, לא באמת יכול לבד. וההתקפה של הפועל ת"א לא תצליח להתרומם כל עוד היא תלויה אך ורק בכתפיים הצנומות של ילד בן 21. מוכשר ככל שיהיה (והוא מאוד מוכשר).
ומה עם הפועל חדרה? אז אם בשבוע שעבר עוד היה אפשר לעטוף את זה בפערי הרמות, או בכך שהמשחק ההגנתי והמבוקר הוא "הנשק של החלשים" - הערב, צריך להודות, מול יריבה הרבה פחות גדולה ממכבי חיפה אפשר היה לראות את האמת: חדרה פשוט קבוצה חלשה מדי לליגה שלנו. מעט מאוד שחקנים ראויים לשמם (שניים שאפשר לציין הם בחלק האחורי - רובי לבקוביץ' השוער וג'ונתן סיסה הבלם), ובחלק הקדמי זה פשוט נגמר בשיממון. בגלל ההגנה הטובה שלה היא מצליחה לשרוד, אבל כדי לייצר משהו - היא תצטרך להתחזק מאוד בהתקפה שלה.
בסופו של דבר, הנקודה הזו לא מאוד מסייעת לשתי הקבוצות. הפער של חדרה מהקו האדום נותר קטן יחסית, ארבע נקודות, שזה הרבה כדי להישאר עם הראש מעל המים - אבל ברמה ההישגית, הדבר היחיד שהיא יכולה לרשום לעצמה היא שהקבוצה, יחד עם ק"ש והפועל חיפה, מחזיקה בתואר "מלכת התיקו". בשבוע הבא היא תסתפק בנקודה, ככל הנראה, גם כשתתארח בדוחא אצל בני סכנין.
והפועל ת"א? היא לא באמת היתה גרועה הערב. היא ניסתה לשחק כדורגל וסיפקה גם דקות טובות לפרקים, אבל שוב לא הצליחה לספק את המחץ. בשבוע הבא תחכה לה עירוני קריית שמונה בבלומפילד, ושם היא תצטרך גם כדורים ברשת כדי לצאת מהערב בשלום.