היו משחקי כדורגל יותר גדולים, היו משחקים יותר מרשימים - ספק אם היה לנו משחק קיצוני יותר: הפועל חיפה ובית"ר ירושלים נפרדו הערב (ראשון) ב-1:1, לאחר תשעים וארבע דקות דינמיות, אינטנסיביות - ובעיקר הפכפכות. בסיומו של משחק שצעק "הכרעה", כנראה שאין דרך צודקת יותר לקבוע מאשר חלוקת נקודות.
עם שריקת הסיום, נראה ששתי היריבות יורדות מאצטדיון סמי עופר מאוכזבות. בית"ר שלטה לאורך רוב שלבי המשחק, לפרקים הציגה את הכדורגל הכי טוב שלה העונה - ומעל כולם מיכאל אוחנה, כנראה בתצוגה הכי טובה שלו מאז שחתם במועדון לפני שנתיים וחצי. אבל החילוף של יוסי אבוקסיס, שהוציא את אוחנה לטובתו של אביאל זרגרי, דחק את הירושלמים אחורה - והעיר את החיפאים.
מנגד, חצי השעה האחרונה היתה בשליטה הרמטית של האדומים מהכרמל. היא הגיעה לאינספור מצבים, בעיקר מצידו של אלון תורג'מן - השיגה את השוויון, והיתה יכולה בהחלט גם לנצח בדקות האחרונות. אלן אוז'בולט, שלא כבש מאז המפגש הקודם עם בית"ר (שהסתיים עם 1:5), הצליח להשיג לה נקודה, אבל כנראה שאלישע לוי יחשוב בעיקר על השתיים שנותרו על העץ.
כך שבסופו של דבר, השורה התחתונה היא ששתי הקבוצות הערב לא יכולות עוד לנשום לרווחה. ניצחון של בית"ר, על רקע איבוד הנקודות מצד הפועל נוף הגליל ומכבי פתח תקווה, היה מאפשר לה מעט יותר ביטחון - ובמקרה של הפועל חיפה זה חזק עוד יותר, שכן שלוש נקודות מבחינתה היתה מבטיחה שנה נוספת בליגת העל. בערב נטול הגנות, כנראה שדווקא אזלת הרגל ההתקפית מנעה מאחת מהן להירגע ולהתחיל לתכנן (בזהירות) את עונת 2022-23.
והמילה הטובה ביותר, צריכה להגיע למיכאל אוחנה. אף אחד לא יזכור את זה בסיום, בגלל חלוקת הנקודות, אבל מספר 10 של בית"ר רשם הופעה יוצאת דופן. אחרי תקופה ארוכה של פציעות והיעדרויות, דווקא בסמי עופר - שם הוא רשם דקות יפות גם נגד מכבי חיפה - הוא מצליח להתעלות. לא הפסיק להניע את הכדור, דחף קדימה כל העת, ונראה שאם ירדן שועה או בואצ'י היו בשפיץ, המשחק הזה היה נגמר עם ניצחון גדול לבית"ר.
אבל זה לא קרה, והמשחק הזה הסתיים באנטי קליימקס. ירושלים וחיפה בהחלט יכלו לקוות שהמשחק הזה יסמן סוף - אבל האמת היא שלאחר תשעים הדקות הראשונות של הפלייאוף התחתון, הן מבינות כמה הדרך עוד ארוכה ומפותלת.