מה שעמד באוויר במשך שבועות ארוכים - הפך הערב (שבת) רשמי, ועוד לפני סיום המחזור ה-30 בפלייאוף התחתון. הפועל כפר סבא הפסידה 1:0 למכבי נתניה באצטדיון המושבה, וירדה לליגה הלאומית אחרי שתי עונות בליגה הבכירה. קוון פרייטר כבש את השער היחיד במשחק (שלוש דקות בתוך תוספת הזמן של המחצית הראשונה), אבל האמת היא שלא הוא האיש שחרץ את גורלם של הירוקים מהשרון.
גורלה של כפר סבא לא נחרץ באצטדיון המושבה, לא על ידי מכבי נתניה ופרייטר. למעשה, גם אם היא הייתה מנצחת את המשחק הזה - החבורה בירוק עדיין הייתה זקוקה לנס גדול כדי לשרוד בליגת העל. גם התמונות בסיום הבהירו זאת: שחקני כפר סבא לא סיימו את המשחק כשהם שרועים על כר הדשא ודמעות בעיניהם; הם הבינו מזמן לאן נושבת הרוח וקיבלו בהבנה את רוע הגזרה. זה היה ההפסד השישי ברציפות של כפר סבא ומשחק עשירי ברצף ללא ניצחון. עם מספרים כאלה - ועם 21 שערי זכות בלבד ב-30 מחזורים - כמעט בלתי אפשרי לשרוד בליגה הבכירה. במקרה של כפר סבא, הנס לא התרחש.
מלבד היכולת הדלה על כר הדשא, גם ברמה הניהולית נראה כי להפועל כפר סבא יש חשבון נפש לעשות. יצחק שום, בעלי המועדון, פיטר שני מאמנים במהלך העונה - את עמיר תורג'מן ואת אלישע לוי. האיש השלישי שעמד על הקווים, רביד גזל, מעולם לא אימן לפני כן בליגה הראשונה, ונכנס לסיטואציה בלתי אפשרית. כשזעזוע רודף זעזוע והקבוצה לא מקבלת את השקט לעבוד על הליקויים, אז קשה מאוד לתקנם. והמחיר: חזרה לליגה הלאומית.
לפני בניית הסגל והצבת המטרות לקראת העונה הבאה, הפועל כפר סבא תצטרך לחשוב טוב-טוב מה היא בעצם רוצה מעצמה. אם היא רוצה להיות קבוצה הישגית בעתיד, הרי שמשהו צריך להשתנות ברמת החשיבה; אם היא מעדיפה להיות חממה לשחקנים צעירים ומכירתם - גם זה בסדר. בינתיים, ובכן, היא לא זה ולא זה - והמציאות כואבת: אף קבוצה בתולדות הכדורגל הישראלי לא ירדה לליגת המשנה יותר פעמים מהפועל כפר סבא (זו הפעם ה-11 בתולדותיה).