אחרי שעבר עליה הכל חוץ מסמיטריילר, הפועל באר שבע מוצאת את עצמה אחרי שישה מחזורים כשהיא שוב בראש הטבלה. הקבוצה של ברק בכר, ביכולת בינונית להפליא אבל עם חדות אדירה בהתקפה, גברה הערב (שבת) 0:3 על הפועל חיפה בסמי עופר, ובזכות הפרש שערים עקפה את מכבי ת"א ומכבי חיפה.
זה היה משחק מוזר מאוד בסמי עופר. בסה"כ 4,600 איש הגיעו לאצטדיון החיפאי רחב ההיקף, ושתי הקבוצות הגיבו בהתאם והציגו משחק מעט מנומנם. למעשה, ניתן להגיד שהמשחק הוכרע כבר בדקה ה-45 עם השער הראשון של ב"ש: עד אז, הקבוצה של סילבס היתה אפילו מעט טובה יותר (ואף התקרבה ליתרון, כולל שער של ניסו קפילוטו שנפסל בטענת נבדל); אך מאז ששמיר כבש, המארחת נעלמה והותירה את הבמה ליריבתה, שהצליחה להבקיע עוד פעמיים, ויכולה היתה להבקיע אף יותר.
הכדורגל של באר שבע לא מעיף ניצוצות. בניגוד לקבוצה אחרת ששיחקה בסמי עופר השבוע, היא לא מעוררת בך את הרגשות שכדורגל טוב יכול להשיג. אבל היא עושה מה שצריך: מנצלת במאה אחוזים את המצבים שהיא מגיעה אליהם, נועלת את השער בצד השני ומצליחה להשלים ניצחון שלישי רצוף בליגה. זה אמנם רחוק מלהזכיר את הקבוצה הגדולה ההיא של ב"ש, שהגיעה רחוק בליגה ובאירופה, אבל בליגה הזאת? זה בהחלט מספיק כדי להיות ראשון.
ומה יש להגיד על הפועל חיפה? אחרי שהיא ניצחה בטדי, סילבס עוד יכול היה להסתכל כלפי מטה, אבל שלושה משחקים מאז (שניים מתוכם בבית), ונקודה אחת בלבד מתוך תשע מאוחר יותר, הורידו אותה שוב לקרקע. בשורה התחתונה היא אמנם עדיין נמצאת בשיפולי הפלייאוף העליון (מקום 6), אבל ברור שבאר שבע לא באמת בליגה שלה, והיא תקווה לתפוס מרחק מספק מהתחתית קודם כל, ולשאוף למקום טוב באמצע.
זה נראה כמו נצח, אבל רק שנתיים עברו מאז שהפועל באר שבע נגעה בשמיים. מאז שהשחקנים שלה הגיעו לכל פסגה אפשרית, השיגו אליפויות והרשימו בליגה האירופית. הרבה קרה מאז: הרבה טעויות, ורכישות לא ברורות, ושחקנים שלא היו שווים את החולצה. אבל באר שבע, ברוח הימים האלה, עשתה את חשבון הנפש שלה ויצאה מהמשבר הארוך ארוך של העונה שעברה חזקה יותר. בריאה יותר, ועם שלישיית הקישור שמסמלת את העידן החדש: קלטינס, סבג, שמיר. שלושה שחקנים בלי פוזה של סטארים, מבוססי עבודה קשה, הפנים של הפועל ב"ש החדשה.
ונדמה שהדרך החדשה הזאת משתלמת. לפחות ככל שמביטים על הטבלה, שאף פעם לא משקרת. ואם בזמן האחרון הדיבורים על האליפות לעונה הקרובה נעו בעיקר על הגבול שבין חוף דדו לחוף מציצים, בבאר שבע אולי אין ים, אבל יש לה בהחלט ים של רצון להוכיח, והיא הצלע השלישית הקלאסית למאבק האליפות 2019/2020.