אחרי דרך לא פשוטה, פלייאוף תחתון חלש וממוצע של 11 משחקים לכל מאמן, עירוני קרית שמונה הבטיחה הערב (ראשון) סופית את ההישארות בליגת העל, לאחר ניצחון 0:2 בדוחא על בני סכנין, שנפרדת באופן רשמי מליגת העל אחרי 12 שנה ברציפות. אז, בתום עונת 2006/07, כאשר סכנין שבה לליגת העל (אחרי הפסקה בת שנה אחת), הקבוצה של איזי שרצקי עלתה יחד איתה בפעם הראשונה בתולדותיה. הערב, היא חששה, עלול המעגל להיסגר על חשבונה.
זה לא קרה, בשל יכולת מצוינת של הקבוצה מהצפון, במשחקו הראשון (והיחיד) של שמעון הדרי על הקווים. ללא קושי הצליחו הבחורים מהגליל לשייט מול סכנין, שלא היוותה יריב אמיתי. לוי גארסיה כבש ראשון אחרי כדור עומק מושלם של עדן שמיר (25), ואחרי חמש דקות אותו גארסיה העביר בלם סכנינאי ונתן כדור רוחב מצוין של עידן נחמיאס, שהכריע את המשחק כבר אחרי חצי שעה.
וסכנין? היא כבר מזמן איבדה עניין, וראו את זה היטב ברמת יחסי הכוחות. השחקנים של אלדד שביט אמנם החזיקו בכדור, אבל כמעט ולא הגיעו להזדמנויות לאורך המשחק. סף השבירה הנמוך, למרות פתיחה לא רעה, הבהיר היטב מדוע סכנין נפרדת מהליגה, ומסיימת אחרונה עם 27 נקודות ליגה בלבד.
אבל הסמל הגדול, והבולט ביותר, להתפרקות של בני סכנין העונה התבטא ביציעים. רק 200 איש הגיעו למשחק הבית האחרון של המועדון העונה, כשמתוכם גם כמה עשרות שהגיעו מהגליל למשחק הגורלי מבחינתם. אובדן הקשר עם הקהילה, עם הכפר שאותו הקבוצה אמורה לייצג, הוא אולי הכישלון הקשה ביותר של המועדון. יותר מהמאמנים, יותר מבחירת השחקנים הלקויה, יותר מההפסדים או מחוסר המזל. ריסטארט יסודי יידרש במערכת הסכנינאית, אם ברצונם לחזור בעונה הבאה ל-12 שנים נוספות בליגה הבכירה, והוא צריך להתחיל ביציעים.
איזי שרצקי שוב ניצח את מתנגדיו. שוב הוא נוקט בצעדים שלא נראים לנו מובנים בהתחלה, צעדים שבוודאי לא עולים בקנה אחד עם ניהול תקין או עם התנהלות בריאה של מועדון כדורגל במאה ה-21. אבל אם לרגע נזיז את כל המבחנים האלה, ונסתכל רק על התוצאה הסופית, היא ברורה: קרית שמונה עשתה את העבודה והצליחה לשרוד בליגה עונה נוספת.
יחד עם זאת, השאלה מעכשיו תתמקד בבעלים: האם יישאר? האם יממש את איומיו לעזוב? האם הרומן בין הבעלים מתל אביב לעיירה הקטנה בגליל נמצא על אדי הדלק האחרונים? או שאולי דווקא ההישג יעודד את שרצקי להשקיע יותר, ולהמשיך את הפרויקט הנפלא שהקים? לא ברור אם ומתי התשובות תגענה, אבל לפחות בינתיים, האיש ומפעל החיים יכול לשמוח.