דידייה דשאן יודע טוב מכולם: פתיחת היורו של צרפת
שליטת קאנטה, פציעת והחמצת אמבפה והשינויים המומלצים. הטור של וינסנדט
הדבר שבלט יותר מכל בניצחון של נבחרת צרפת על אוסטריה אתמול (שני) זה שדידייה דשאן מבין יותר טוב מכולם - הוא החליט להחזיר את אנגולו קאנטה, שההופעה האחרונה שלו בנבחרת הייתה ביוני 2022. בלי שום חלודה, ראינו שהוא באמת השליט של הנבחרת הזאת, הוא נמצא בכל מקום, כל פעם שמישהו טעה היה את קאנטה שיחפה עליו.
צרפת לא נתנה משחק גדול, היא הגיעה למספיק מצבים בכדי לסגור את המשחק הרבה יותר מוקדם, וסתם סיבכה את עצמה, אבל צריך לקחת בחשבון שאוסטריה זו לא נבחרת פראיירית. אם משווים את ההופעה של צרפת הערב לאלו של שאר הפייבוריטיות הגדולות אז ברור שזו לא הופעה ברמה שנתנה המארחת גרמניה במשחק הפתיחה, אבל זו בוודאי תצוגה טובה יותר ממה שאנגליה, שבקושי הגיעה למצבים, סיפקה מול סרביה. שלושת האריות בקושי הגיעו למצבים, בעוד צרפת הגיעה ללא מעט כאלו, אך סבלה מחוסר ריכוז בבעיטה האחרונה, ואת זה צריך לשפר למשחק הבא מול הולנד.
בצד ההתקפי ראינו את זה בעיקר על אוסמן דמבלה ומרכוס תוראם, שקיבלו הרבה כדורים, אבל קיבלו החלטות לא נכונות. באופן אישי, הייתי שמח לראות את אוליביה ז`ירו המנוסה בהרכב, ואז אמבפה היה מוסט יותר לכנף ודמבלה לצד השני, אבל שוב, דשאן כנראה יודע יותר טוב מכולם.
לגבי מרכז ההגנה, השילוב בין וויליאם סאליבה לדאיוט אופאמקאנו עמד בסימן שאלה, ואכן במחצית ראשונה זה לא היה נראה טוב. אופאמקאנו עם מספר טעויות, סאליבה היה מהוסס, אבל במחצית השנייה הם השתפרו. אין ספק שסאליבה הוא אחד הבלמים הטובים בעולם, והוא מראה את זה בארסנל, אך בנבחרת הוא תמיד עולה עם רגליים כבדות ומין חשש כזה, זו הסיבה שעד עתה דשאן התקשה לתת לו את הקרדיט בהרכב. אבל כאמור, ככל שהמשחק התפתח הוא נכנס לעניינים והראה דברים טובים.
לאורך כל המשחק יש לצרפת כוח התקפי בלתי רגיל עם המגן השמאלי תיאו הרננדז, הפריצות שלו פשוט קטלניות. השילוב שלו עם אמבפה בקו אמור להביא הרבה מאוד דברים טובים וברגע שהוא יוצא קדימה, זה כמו עוד שחקן התקפה.
התמונות בסיום של האף של אמבפה היו נראות רע מאוד, אבל קשה להאמין שהוא יוותר על המשחק מול הולנד, מבחינתי לפחות, יותר קשה להתאושש מההחמצה שלו. מעולם לא ראיתי אותו מחמיץ משהו כזה.
נסיים גם עם דשאן, שעבורו היה מדובר בניצחון המאה שלו. רק כדי לתת פורפורציה, המאמן השני אחריו ברשימה זה רנה דומיניק, שאימן את הטריקולור במונדיאל 2006 ו-2010, וזו עוד חותמת לגבי האיכות שלו. אך גם המאמן בעצמו הודה בסיום: "היו לנו מספיק מצבים כדי לכבוש את השני ולהימנע מהלחץ המיותר בסוף".