סאות`גייט, תשחרר: ציפינו ליותר מאנגליה

וכן, בהחלט אפשר לייחס את זה גם לסרביה - שלא רק באה להתגונן (וזה כמובן לגיטימי), אלא גם שיחקה מאוד אגרסיבי (לעתים יותר מדי) בשורה של עבירות על ג`וד בלינגהאם (והם ידעו למה) ששופט קצת פחות רחמן אולי היה מזכה בכרטיס צהוב קודם. אבל עם כל הכבוד, זה קל מדי. זה קל מדי כי אנגליה, בהרכב השחקנים הכי טוב שלה מאז יורו 1996 (לדעתי הענייה), היתה צריכה להתגבר על זה. והיא לא. לא באמת.

ובסופו של דבר, כשאנסמבל כזה של שחקנים מוציא לאור תוצאה כל כך מבאסת - ובדקות האחרונות מילולית מעיפה כדורים לשמיים ומתפללת שהשופט ישרוק, משל היתה הפועל בית שאן בעונת 1994/95 ("שתיים שתיים, כדורים החוצה"), צריך לדבר גם על מנהיג המערכת.

ואני מגדולי מסנגריו של גארת` סאות`גייט בעבר - אני חושב שלהצלחה היחסית של נבחרת אנגליה יש גם קשר למה שהוא עשה, ולאיך שהרים את הנבחרת מהמקום הדי נמוך שהיא היתה בו כשמונה, אי שם בספטמבר 2016. אבל אנחנו כבר לא שם. מזמן כבר לא שם. ואנגליה היא כבר לא הנבחרת הקטנה ועמוסת הטראומות שהיתה. זו נבחרת שמלאה בשחקנים סופר מוכשרים, תוצר של עבודה עמוקה במשך שנים, יש בה - פוטנציאלית - את מי שהולך להיות השחקן הכי טוב בעולם בעוד עשור. נדמה לי שאפשר לצפות ממנה לקצת יותר מאשר 0:1 קטן, שבסופו אתה מוציא אוויר מהריאות שהיה יכול להספיק לעיר שלמה.

אם סאות`גייט באמת רוצה להשלים את הדרך שלו בהצלחה, אם הוא באמת רוצה לקחת את הנבחרת הזאת אל הארץ המובטחת - הוא צריך, סוף סוף, לשחרר. להפסיק לחיות במגננה מתמדת, לתת לשחקנים האלה לרוץ, ולא רק להסתפק בתוצאה שעל הלוח, לקחת שלוש נקודות וללכת הביתה. כן, זה טורניר ארוך ומן הסתם יצטרכו גם לחלק עומסים. אבל כשרואים את המתחרות של אנגליה - ספרד, גרמניה, איטליה - משחקות כדורגל הרבה יותר יוזם גם בשלבים האלה, בוודאי הרבה יותר סקסי; נשאר רק לשאול - מה עם אנגליה, גאד דאמט?

ולצד התסכול (שמגיע למרות הניצחון) - צריך לדבר על ג`וד בלינגהאם. כי הבחור הזה עמד בלחץ בלתי אנושי בחודש האחרון. הפרסומת של "אדידס" - זו שתיארה איך אומת כדורגל שלמה ושטופת עצב נושאת את עיניה לשחקן אחד שיציל אותה - הפחידה אותי. כי בלינגהאם לא יכול, וגם לא צריך, להיות האיש האחד שסוחב את הספינה. יש סביבו מספיק שחקנים טובים כדי לעשות את זה.

ואף על פי כן, נוע תנוע. בלינגהאם הראה אתמול שהוא עשוי מחומרים של כוכב - דווקא על רקע המשחק המדכא של יתר החברים שלו. כי כשהכל לא הלך, הוא עשה הכל נכון. לא רק את הנגיחה המדויקת בדקה ה-13, שבסוף גם ניצחה את המשחק, אלא כמעט בכל פעולה. המסירות הנכונות, הפעולות ההגנתיות ומעל הכל - השקט שהוא שידר לחברים שלו. נדיר לראות שחקן בן 20 מתנהג כמו האיש הכי מנוסה בחבורה, אבל ככה זה הרגיש.

והאתגר של גארת` סאות`גייט - לקראת דנמרק - הוא לדאוג שבניגוד לשיר המפורסם של רביד פלוטניק, כל הזמן הזה, הוא יפסיק להיות כל כך לבד.