פתיח ומתחילים: הימנוני הטורנירים הגדולים
לכל טורניר גדול יש פסקול שמלווה אותו משריקת הפתיחה ועד לגמר. הביצועים הטובים ביותר נשארים צרובים בזכרון גם שנים אחרי. רגע לפני היורו, קבלו את מצעד ההימנונים הגדולים
כמו לכל סרט טוב, או לכל סדרה טובה, או לכל דבר בכלל בחיינו - גם לטורנירים הגדולים, שבאים עלינו לטובה, יש פסקול. מוזיקה שמלווה אותנו במהלך המשחקים, נותנת טעם וריח למשחקים, מספקת את האווירה - ותישאר גם אחרי שענני הקונפטי ישקעו, כדי שנוכל להיזכר בקיץ מתוק ומלא בהנאה.
אז לכבוד הגעתו של יורו 2020, וגיוסה של להקת U2 הגדולה כדי לבצע את המנון האליפות שתחל בקרוב, החלטנו לחזור אחורה, ולנסות לדרג את שירי הטורנירים המצטיינים. מהם השירים שהחזיקו מעמד הכי חזק, שמזוהים הכי הרבה עם הטורנירים שהפכו את חיינו לקרנבל של כדורגל? אז הנה לכם - הדירוג, מהסוף להתחלה.
קטע הבונוס - David Guetta & Zara Larsson - This One's For You (יורו 2016)
המנון היורו האחרון (והמוצלח) בפאריס. יותר מכל, הוא מזכיר לנו את אחת הפונקציות הטובות של המנוני היורו - מוזיקת רקע לשידורי המשחקים הבלתי נגמרים, הימים השלמים והמתוקים שהעברנו מול המסך.
יחד עם זה, יש כאן המנון יורו קלאסי לעידן הנוכחי - קצבי, פופי, עם זמרת בולטת בפרונט ומפיק יורופופ נהדר ברקע (אחד השמות הגדולים במוזיקת הפופ בשנים האחרונות). יחד יש לנו כאן פזמון מדבק, וכמובן קצב שנשאר איתך הרבה אחרי שהשיר נגמר. שאפו.
במקום החמישי - E-Type - Campione (יורו 2000)
כמו רבים מהאמנים שמופיעים כאן ברשימה (ובכלל, כאלה שייצרו המנוני טורנירים שכאלה), מדובר באמני הפופ של התקופה. יותר להיטים של רגע, ופחות דברים שהחזיקו מעמד. כנראה שאין דוגמא יותר טובה לסוג האמנים האלה מאשר בו מרטין אריק אריקסון, הידוע גם בכינויו "אי טייפ". המוזיקאי השבדי לא מוכר בזכות המון להיטים (השיר הבולט ביותר שלו היה הלהיט הקאמפי "Angels Crying", המלאכים בוכים בתרגום חופשי, שצופי MTV אירופה בשנות התשעים בוודאי מכירים היטב).
לקראת היורו, שנערך בהולנד ובלגיה, הוא הרים מחדש את אחד משירי היציע האופייניים ביותר לקבוצה המנצחת - קאמפיונה, קאמפיונה, אולה אולה אולה - ויחד עם עיבוד מודרני הפך אותו גם ללהיט מוזיקלי. תיירי הנרי, זינדין זידאן ורוז'ה למר בוודאי יזכרו אותו לטובה. אלסנדרו דל פיירו? כנראה קצת פחות.
במקום הרביעי - Vangelis - Anthem (מונדיאל 2002)
כנראה שאין דבר שמחזיר אותך יותר לחוויה הסוריאליסטית: כדורגל, על הבוקר. המונדיאל, שנערך ביפן וקוריאה, נערך כידוע בשעות הפוכות לאלה של אירופה (ומכאן גם של ישראל). משמע, לא מעט פעמים יכולת לחוות משחק עם הקפה הראשון. אוהדים רבים אפילו דחו את יציאתם לעבודה, כדי לראות את המשחקים. ופיסת זיכרון נהדרת היא ההמנון הנהדר הזה.
מי שעומד מאחוריו הוא המלחין היווני ואנגליס (או בשמו המלא, אוונגלוס אודיסאס פאפאתנאסיו) - אדם שספורט אינו דבר שזר לו; שכן, הוא גם היה האיש שעמד מאחורי פס הקול של הסרט "מרכבות האש", שליווה את סיפורם של שני אתלטים (אמיתיים) במשחקים האולימפיים בפאריז 1924 (ואנחנו מכירים יותר בתור "מוזיקת ההילוך החוזר הטובה ביותר אי פעם", שכיכבה גם בטקס הפתיחה של האולימפיאדה בלונדון 2012). כאן, הוא השתמש באלמנטים של המוזיקה היפנית והאסייתית, והפך אותו להמנון בלתי נשכח.
במקום השלישי - K'naan - Wavin Flag (מונדיאל 2010)
במילה אחת: אפריקה. בשלוש מילים: עדיף מ"וואקה וואקה". עם כל הכבוד לשאקירה ולהמנון המדבק שלה, זה השיר שהולך איתי (לפחות) מהטורניר הזה, שסימל את הצדק ההיסטורי. בפעם הראשונה אי פעם, הכדורגל הגיע ל"יבשת השחורה", שעד אז נחשבה לנחשלת - מכל מיני סיבות. 2010 היתה שנה שסימנה לא מעט מהפכות בעולם, והקיץ הביא גם שינוי בתחום הכדורגל - כשדרום אפריקה, פעם מדינת אפרטהייד, קיבלה את ההזדמנות לארח טורניר שכולו אחוות עמים.
וכך גם השיר הזה, שמגיע מקיינאן (שם מלא: קיינאן אבדי ווארסאמה), אמן וראפר קנדי שנולד בסומאליה. שיר שכולו קריאה לעולם (ואולי גם למדינה שאליה הטורניר הגיע) להתאחד סביב המשחק היפה. השיר הוא, אגב, בכלל נוצר יוזמה של חברת "קוקה קולה" לארגן המנון משלה לטורניר - כך גם נוצר הליין המוזיקלי שמלווה את השיר (או-הו-הו-הו-הו). אבל אם לשים בצד רגע את הציניות? אי אפשר שלא לשמוע את האקורדים הראשונים, בלי קצת להצטמרר. שיר אהבה לכדורגל.
במקום השני - Queen - We Are The Champions (מונדיאל 1994)
כן, זו אינה טעות. גדול שיריה של להקת "קווין" הבריטית הפך להמנון של אליפות העולם בכדורגל של ארה"ב, 1994. השיר, כמובן, נכתב 17 שנים קודם - אבל הוא אומץ על ידי פיפ"א, לקראת הטורניר שסימן עידן חדש בכדורגל - המונדיאל שהפך את המגמה בכדורגל העולמי, והפך את הענף לגדול הרבה יותר (אולי, קצת, כמו השיר הזה) מהחיים.
את להקת "קווין", כנראה, אין צורך להציג. אחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים (בהנהגתו של פרדי מרקורי האגדי RIP) לא היתה מזוהה כל כך עם ספורט או כדורגל, אבל עם השנים השיר הזה שייצרה - נכנס חזק לשורשים של המשחק. ובמילים אחרות: דמיינו טקס זכייה בטורניר כלשהו, בלי שהשיר הזה מתנגן, עם הנפת הגביע. ככל הנראה, לא תצליחו. שיר שהחזיק מעמד, בעיקר דרך הרגליים והיציעים, עד עצם היום הזה.
ובמקום הראשון - Dario G - Carnaval De Paris (מונדיאל 1998)
עבור ילידי שנות התשעים/סוף האייטיז (מה שנהוג לכנות "דור האיקס"), המונדיאל בצרפת היה השער למשחק הכדורגל. הוא תפס אותנו כשהיינו צעירים, והשאיר אחריו זכרונות בלתי נשכחים - אלבומי מדבקות, אגדות בכל פינה (רונאלדו הברזילאי בנבחרת ברזיל, דייויד בקהאם ומייקל אואן הצעירים בנבחרת אנגליה, זינדין זידאן - אז עוד לא שחקן מוכר - בצרפת), ואחד הטורנירים האיכותיים שאם תרצה או לא תרצה, פשוט שאב אותך פנימה.
והטורניר הגדול קיבל גם שיר גדול, בהתאם. דאריו ג'י (הידוע בכינויו "פול ספנסר") הוא מוזיקאי בריטי שהתמחה במוזיקה אלקטרונית - והוא הוציא תחת ידיו יצירה של ממש: המנון שמשלב בין חמת חלילים סקוטית, גונגים יפניים, רעשי התופים מהקרנבל הברזילאי, אקורדיון צרפתי וחצוצרות ספרדיות. אם המבחן העליון של שיר הוא כמה הוא החזיק מעמד - 23 שנה עברו מאז הטורניר, ועד היום אפשר לשמוע אותו ביציעים בישראל. שיר שכולו אגדה, למונדיאל שכולו אגדה.